מאגר סיפורי מורשת

סבא שלי, ניסים ישראלי, נולד במצרים בתאריך 7 באפריל 1952, ויש לו שני אחים שגדולים ממנו, יהודית הבכורה וויקטור האמצעי. הוא ומשפחתו עלו לארץ ממצרים כשהיה בן 5. במצרים הם היו משפחה שלא היה חסר לה דבר, הם גרו בבית גדול, משפחתו המצומצמת וחלקים מהמורחבת, הם היו יוצאים לחופשות ולבלות בסופי שבוע, חיו חיים טובים. סבא שלי היה ילד קטן, והוא לא זוכר דבר מהתקופה הזאת. כשהיה בן 5, הייתה "מהפכת הקצינים" והגנרל ג'אמל עבד אל נאצר תפס את השלטון בהפיכה והדיח את המלך פארוק.

העלייה לארץ ממצרים

לאחר "מהפכת הקצינים" תנאי היהודים במצרים החלו להתערער ולאט לאט החלו היהודים לעזוב את מצרים. המצרים "הראו" ליהודים את הדרך החוצה.

המצרים הלאימו את תעלת סואץ שהיתה נתיב תעבורה ימי חשוב מאוד. התעלה נבנתה על יד הצרפתים והבריטים. לאחר ההלאמה נוצרה קואליציה של מדינות כדי לכבוש מחדש את התעלה. הקואליציה כללה את ישראל, צרפת ובריטניה. וכך, באוקטובר 1956 תוך מספר ימים, כל מדבר סיני נכבש על ידי צה"ל והמצרים הפסידו במלחמה.

בסיום המלחמה, מצב היהודים הורע. המשפחה של סבא התכנסה כדי לקבל החלטה – מה לעשות? לבסוף הוחלט שכולם עוזבים את מצרים לישראל. דוד יוסף, האח הבכור של אביו, החליט שהוא רוצה להישאר במצרים וכך היה. לבסוף אסרו אותו בשנת 1967 וסילקו אותו ממצרים לצרפת. בשנת 1957 ברחה משפחתו ממצרים. על מנת שלא יגלו שהם עולים לישראל, קנו 16 בני משפחה כרטיסי טיסה לבלגיה עם חניית ביניים ביוון. ביוון בן דוד אחר חיכה להם שם עם כרטיסי טיסה לישראל.

סיפור היציאה ממצרים מתואר כך: הדוד יוסף הלך בראש עם חבילת כסף מזומן ושיחד פקידים כדי שכולם יצאו מהר משדה התעופה למטוס. עם הנחיתה בישראל, אמו של סבא כרעה כדי לנשק את האדמה, לאחר הנשיקה השלישית, כשהרימה את ראשה, ראתה בגג שדה התעופה אלפי אנשים בלבוש חרדי, היא קיבלה שוק אבל מהר מאוד התאוששה.

בשדה התעופה בישראל סירבו לקבל את 16 האנשים שהגיעו זה עתה מיוון, הסבירו לאביו שכולם תיירים ולא עולים חדשים. בעברית רצוצה הם הסבירו לפקידים שברחו ממצרים והם עלו לישראל. לאחר שעות רבות של המתנה בשדה התעופה, העלו את כל בני המשפחה המורחבת, 16 נפשות, על משאית ליישוב עולים חדש, בית שמש.

הילדות של סבא בארץ

במצרים המשפחה נחשבה אמידה, הם גרו בדירה גדולה שהספיקה לאכלס משפחה גדולה ובארץ הגיעו לעיירה, לדירה של 25 מ"ר, ללא חשמל, עם רצפת בטון. מצבם היה קשה.

אביו בתחילה עבד בעבודות דחק בעיירה, בבניית גדרות לאורך הכבישים ואחר כך מצא עבודה בירושלים בחברת סולל בונה, הוא מצא דירה קטנה בירושלים בבית מזמיל בבתי אבן 64 (כי היו שם 64 דירות שנבנו מאבן בניגוד למעברה). אחר כך שונה שמה של השכונה לקריית היובל (יובל לקק"ל. 50 שנה לקרן קיימת לישראל), בדירה זו גרו עד יום מותם.

בארץ למד בבית ספר יסודי ממלכתי דתי "ישורון". סבא הלך ישר לכיתה א' ללא ידיעת השפה, אבל מהר מאוד התאקלם כי כולם היו עולים חדשים בכיתה. לא היו הבדלים. בכיתה היו עולים ממדינות: פרס, מרוקו, תימן, פולין ועוד. ערב רב של ילדי עולים חדשים שכולם ללא יוצא מהכלל ללא אמצעים כספיים.

בביתו של סבא דיברו ערבית מצרית, צרפתית, עברית וספניולית (לאדינו). הוא לא היה מוכן לדבר שום שפה אחרת, רק עברית. כיום הוא מצטער כי הפסיד להכיר, לדבר ולדעת מספר שפות.

כיתה א' הייתה בתוך צריף שהיה במרחק שני מטר ממרפסת דירתם, כך שההליכה מהבית לבית הספר היתה קצרה מאוד מאוד. תחביביו היו כדורגל, כדורסל, גולות וסרטים. לא היו להם צעצועים בבית ואפילו הכדורגל ששיחקו בו היה לפעמים עשוי מסמרטוטים.

היה להם מנהג בבית. כל יום ראשון בשעה 15.00 הוא ואחיו ויקטור היו הולכים ל"קולנוע ירושלים" לראות שני סרטים ברצף עד 18.00 בערב. גם ימי השבת זכורים לו לטובה, בית נקי וכולם לבושים חגיגי, הליכה עם אביו לבית כנסת, ובשבתות בבוקר היו אוכלים פול מצרי, טקס קבוע, עד היום הוא אוהב את המאכל הזה מאוד.

אביו היה הגבאי של בית הכנסת "שער השמיים" שהיה במעברה של קריית היובל. באחד הימים בית הכנסת נשרף, סבא זוכר כילד שבכה בהלוויה שנעשתה לקבורת ספרי התורה. אביו התנדב לבנות את בית הכנסת מחדש, ולאחר כשנה הוקם בית כנסת חדש שאביו בנה. בית הכנסת קיים עד היום, כל המעברה פונתה חוץ מבית הכנסת.

אמו במשך שנים רבות היתה עקרת בית וכדי לסייע למשפחה, עבדה במועדון "תקוותינו" שהיה במרחק עשרות מטרים מהבית. המועדון פעל בשעות אחר הצהרים כדי להעסיק את ילדי העולים. אימו הכינה שם כריכים ושתיה חמה או קרה לילדים, וגם ניקתה את המקום בסיום יום הלימודים.

בשנים הראשונות של ביה"ס היסודי "ישורון" סבא היה תלמיד טוב והמורות תמיד שיבחו אותו לאורך כל התקופה, אבל עם הזמן לא הקפיד ללמוד ועסק יותר בספורט, חברים ומשחקים. הוא זוכר שעזר מאוד לאחיו והלך איתו לכל מיני טיפולים בגלל מחלתו (מחלת הפוליו). הוא דחף אותו בעגלה או הרים אותו על גבו כדי להגיע כל מיני מקומות. יחד עם זאת, הוא גם נהנה משיעורי שחייה חינם בימק"א. בקיצור אמר סבא: "שילבתי את הכול וגם נהניתי".

את בית הספר היסודי לא סיים בהצלחה יתרה מאחר ועסק יותר בחברים, משחקים ומסיבות. לתיכון הלך לבית ספר מקצועי כי"ח (כל ישראל חברים) במגמת מסגרות מכנית שהיה ממוקם ליד שוק מחנה יהודה שנבנה בשנת 1882. היום שימרו רק את שער הכניסה, בית הספר היה לבנים בלבד.

מקרה שזכור לו – תוך כדי שיעור היסטוריה התפוצצה מכונית תופת בשוק מחנה יהודה וחתיכת זכוכית מהחלון עפה ישירות לתוך גבו של המורה (כיום, פרופסור אריק כרמון לשעבר נשיא המכון לדמוקרטיה), זאת הייתה מכונית התופת הראשונה בירושלים שלאחר מלחמת ששת הימים.

בתקופות החופש הגדול עבד סבא במלון "המלך דוד" כ"בל בוי" שם יצא לו לראות הרבה מנהיגים כמו מנחם בגין, משה דיין, דוד בן גוריון ועוד. הוא הרוויח הרבה מאוד כסף בעיקר מטיפים. עם המשכורת הראשונה שקיבל בחייו, קנה לאימא שלו מכונת כביסה. עד למועד זה לא היתה להם מכונת כביסה בבית וכל הכביסה נעשתה בידיים.

קריירה צבאית

הוא התגייס לצבא בתאריך 3.11.1969 לחיל הנדסה קרבית, שם שירת כ-24 שנה ברציפות, עד לדרגת סגן אלוף. הוא היה מרבית חייו בתפקידי שדה. בין התפקידים הרבים שעשה: מ"פ טירונים ומ"פ פלוגה מבצעית, ראש מדור חבלה, קצין אג"מ בהנדסה פיקוד מרכז, קצין הדרכה של חיל הנדסה, מפקד יחידת סילוק פצצות, מפקד גדוד בבית הספר לקצינים בה"ד 1, קצין הנדסה בגזרת לבנון, חניך במכללה לביטחון לאומי ובסוף השירות היה במפקדת חילות השדה. בתקופה זו כתב חמישה ספרים בתחום עבודת המטה בצה"ל ובתחום הקרב המשולב של צה"ל. בצבא הוא הכיר את סבתא שלי.

במקביל לשירות הצבאי השלים לימודים לתעודת בגרות וסיים שני תארים במדעי המדינה וסוציולוגיה, האחד מאוניברסיטת בר אילן והשני מאוניברסיטת חיפה.

החיים הבוגרים

לאחר סיום שירות הקבע בשנת 1992 התחיל סבא את דרכו באזרחות בשני כיוונים: האחד, הרחבת השכלתו המקצועית, בין היתר לימודים בתחום ניהול ידע, שוק ההון, קורס דירקטורים, ניהול עסקי בכיר בטכניון, ניתוח מערכות מידע. והשני: ייעוץ לחברות וארגונים במשק, בין היתר: הקמת חלקים משמעותיים בחברת סלקום, הוא היה בצוות ההקמה של חברת פרטנר, ביצע תכנון לוגיסטי להסכם אוסלו "במסגרת תוכנית "קשת צבעים" א, ב, ו-ג . ארגון מחדש של קופת חולים לאומית, שיפור והרחבת רשת "רולדין", בחינה וארגון של מנהל התכנון של משרד הפנים, יועץ במשרד הביטחון באגף לחיילים משוחררים, איחוד רשויות מקומיות, גיבוש הקמת מתחם לוגיסטי לעיריית תל אביב ועוד. בין לבין עסק בבנייה ברעננה ובנה מספר בתים ובניין, וגם עוזר לחברים לבנות בתים.

כיום הוא מבלה את זמנו בספורט (רכיבת אופנים בשטח, הליכה), קריאת ספרים וייעוץ. הוא מנסה לממש חלום ישן ולומד לנגן בפסנתר.

הזוית האישית

ליה וסבא ניסים: נהנינו לעבוד יחד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, ולתעד את סיפורו של סבא.