מאגר סיפורי מורשת

שמי סאשה, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בה אני משתתף השנה בחרתי לספר את סיפור חייו של אדם מאוד קרוב אלי. ולדימיר הוא אחיה של סבתא שלי. כיוון שסבא שלי הלך לעולמו עשר שנים לפני שנולדתי, אני מרגיש חיבור מיוחד עם ולדימיר והוא עבורי כמו סבא. הבחירה בו הרגישה לי טבעית מפני שאנחנו קרובים מאוד והוא תמיד מוכן לשתף אותי בהכל.

ולדימיר נולד בשנת 1957 בעיר חרקיב שבאוקראינה להוריו, איליה מבית סברדלוב וסרפימה מבית פורמן, ולו אחות ושמה יבגניה (סבתא שלי). כשהוריו ואחותו עלו לישראל בשנת 1990, הוא נותר באוקראינה אך בליבו ידע שבבוא היום גם הוא יגיע לארץ ישראל עם משפחתו. כך היה: ולדימיר, אשתו וילדיו עלו לישראל בשנת 1999 בעקבות פטירתו של אביו ז"ל (סבא רבא שלי).

תקופת בית הספר ולימודים

ולדימיר למד בבית הספר הקרוב לביתו יחד עם אחותו יבגניה שבוגרת ממנו בחמש שנים. שניהם תמיד התעניינו בהיסטוריה ובספרות, ולדימיר אהב מאוד כדורגל ושיחק בנבחרת בית הספר. מהר מאוד הוא הפך לאחד התלמידים הבולטים והמצטיינים בבית ספרו בתחום הלימודים אך גם בתחום החברתי.

שירות צבאי 

בגיל 23 ולאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטה, שירת ולדימיר בחיל הים של ברית המועצות בתור מהנדס ימי. בגלל שהיה בוגר לימודים גבוהים, שירותו ארך כשנה וחצי, ובמהלכו ביקר בביתו רק פעמיים מפני ששירת רחוק מאוד, בים הבלטי שבאיזור אורל.

סיפור על חפץ מיוחד במשפחה

החפץ שעליו בחר ולדימיר לספר לי הוא הצל״ש שקיבל אביו איליה סברדלוב ז״ל (סבא רבא שלי) לאחר מלחמת העולם השנייה. צל״ש זה הוא אות הצטיינות שקיבל סבא רבא שלי לאחר שהוא וצוותו הצליחו להנחית ולתקן את מטוסם השבור בזמן קרב, המשיכו לתפקד וחתרו לביצוע המשימה שלשמה הם נשלחו. נוסף על כך הוא קיבל עוד מספר צל״שים עבור כיבוש ערים בזמן המלחמה מול הנאצים והצטיינות.

עלייה לארץ ישראל

העלייה של ולדימיר ומשפחתו לישראל לוותה באבדן אביו שהלך לעולמו בסמיכות לעלייה, בספטמבר שנת 1999. עם זאת, הוא ידע שהוא עושה את הצעד הנכון מכיוון שרוב הקרובים שלו כבר חיו בארץ באותה התקופה. הוא האמין שהעלייה תהיה הזדמנות להבטיח עתיד טוב ובטוח יותר עבור ילדיו ואשתו.

לפני שעלה לישראל, ביקר בארץ מספר פעמים ואף שהה פה תקופה של מספר חודשים. יחד עם זאת, כמו כל סיפור עלייה, גם העלייה שלו הייתה אפופה בחוסר וודאות כיוון שהיה כבר בן 42 ותהליך ההסתגלות ורכישת השפה העברית נראה אז רחוק מלהיות מושג.

חייו של ולדימיר כיום

כיום ולדימיר ממשיך להתגורר יחד עם אשתו אולגה בנתניה, עובד כמאבטח במקביל לפעילות ציבורית בהתנדבות במפלגת העבודה. לא מזמן מונה לנציג מפלגת העבודה העולמית באוקראינה.

ולדימיר ואני אוהבים מאוד לדוג יחד ולבשל ורניקס, מאכל שאנחנו מאוד אוהבים. אנחנו מתראים לעיתים קרובות.

הזוית האישית

סשה המתעד: נהנתי מאוד לראיין את ולדימיר. הייתי סקרן, למדתי, צחקתי וקיבלתי כלים וטיפים לחיים. הוא אפילו לימד אותי כיצד להפוך למראיין טוב יותר. גם ולדימיר נהנה לספר ולשתף איתי אודות חייו, בעיקר על תקופת הלימודים באוניברסיטה ועל השירות הצבאי שלו.