מאגר סיפורי מורשת

סבתא מרימה מספרת:

"אני נולדתי בלודז' עיר תעשייתית גדולה בפולין עם אוכלוסייה יהודית מגוונת. לסבי (אביה של אמי) היה מפעל גדול לסחורות מתכת ומצבו הכלכלי היה טוב מאוד.

אבי נולד ברוסיה הלבנה למד שם עברית על בוריה בעיירה המפורסמת בישיבה שלה – מיר.

בשנות ה-30 התחילו להרגיש גם בפולין את התעוררות האנטישמיות וזה בעקבות העלייה של המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה בשנת -1933.

אבי, כמו יהודים רבים אחרים, חשש למצב משפחתו. בשנת 1934 החליט לנסוע לפלסטינה לבדו ללא המשפחה (אשתו והבנות), לבדוק את תנאי הקיום. כעבור שנה קרא לשאר המשפחה לבוא אליו.

בשנת 1935 עלינו ארצה, סבתא, אמא, ושתי בנות. סבי כבר נפטר.

גרנו בתל אביב ברחוב יהודה הלוי,  בדירה קטנה, שונה מאוד מדירת הפאר שהייתה להורי בפולין.

אבי עבד קשה, הירבה בנסיעות לביירות ולקהיר לרגל עסקיו, ואמי, שגדלה בבית מפנק ועשיר טיפלה במשפחתה ללא טענות.

משפחת אבי ברוסיה, נספתה כמעט כולה בשואה. רק שני אחים שלו הצליחו להגיע ארצה אחרי מלחמת העולם השנייה. אח אחד בלבד של אמי הגיע ארצה ואח צעיר נספה בגטו לודז'.

רק מעטים מקרוביהם וחבריהם של הורי הצליחו להיחלץ מאירופה הבוערת.

כל ימיה לא פסקה אמי להודות לאבי על שראה את הנולד וחילץ אותנו מפולין לפני פרוץ המלחמה."

הזוית האישית

ינאי: אני רוצה להודות לסבתא שעזרה לי לכתוב את העבודה, שמחתי מאוד לשמוע את הסיפור שלה. אני מאחל לסבתא בריאות אושר והרבה אהבה.