מאגר סיפורי מורשת

שמי אלעד, אני משתתף הזנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את סבתי, אסתר ישר.

לסבתי קוראים "פרישתה" שפירושו בפרסית מלאך. היא נולדה בעיר שיראז שבמדינת איראן, היא עלתה לארץ בגיל 8. באיראן הם גרו בחצר משותפת עם כל המשפחה, לכל משפחה היה חדר אחד והם היו מבשלים בחצר, השירותים והמקלחת היו בחצר. הם כיבסו בחצר גם שיחקו בחצר והיה להם בית כנסת קרוב לבית.

שמות הוריה של סבתא הם דוד ואילנה. שמות האחים:הרצל, ציפורה, שמחה, שושי, יוסי ודורון. אמה עסקה בתפירה והאבא היה עוסק בלהתיך ברזל. ההורים היו ישרים, שמחים ונחמדים מאוד. לשניהם היה שיער שחור ועיניים חומות. האבא היה מאוד גבוה והאימא הייתה בגובה ממוצע. האבא תמיד לבש חליפות והאימא שמלות. כל האחים שרדו. בבית הם אכלו לרוב מאכלים אירנים כגון אורז, גונדי וחורוש. בשבתות הם היו אוכלים עופות, אורז וירקות. הם גרו בשכונה יהודית, והיו נפגשים עם יהודים אחרים בבתי כנסת ובחצרות של בתיהם. אביה של סבתי היה נוהג לומר: "תאכלו מהר לפני שהאוכל ייגמר". את האוכל הם קנו בחנויות.

זכרונות ילדות

העלייה של המשפחה לארץ מאירן הייתה בשנת 1963, הם הגיעו לארץ בטיסה. לקחו אותם עם מונית ישר להרצליה. הם למדו את השפה בכיתה והיה להם מאוד קשה ללמוד את השפה. הקליטה הייתה קשה מאוד, בעת הכרזת המדינה הם חיו באיראן, וכאן סגרו מעגל.

רוב חבריה היו משכונתה ומהכיתה שלה בארץ, הם היו משחקים לרוב בקפיצה בחבל, קלאס ומחבואים. בשעות הפנאי הם היו בבית משחקים. סבתי למדה בבית ספר יסודי על שם בנימין זאב הרצל. היא למדה עיצוב אופנה. הם היו מכבדים מאוד את המורים והיו מאוד ממושמעים. בבית הספר הייתה תלבושת אחידה, הבנות לבשו חצאית וחולצה בצבעים תכלת וכחול והבנים היו לובשים חולצה ומכנסיים באותם הצבעים. הם היו מטיילים הרבה בארץ, והיו מסיבות בערב שבת. סבתתי אהבה מאוד ללמוד אנגלית. בבית הספר היה חדר אוכל שבו הם אכלו ארוחת צהריים. המאכל האהוב על סבתי היה קציצות דגים.

בנעוריה סבתי הייתה מאזינה למוזיקה בפרסית ובאנגלית לפעמים, הם היו רוקדים ריקודים סלוניים. בשנות העשרים סבתי כבר הייתה נשואה עם שני ילדים. המוזיקה המקובלת אז הייתה מוזיקה ישראלית וריקודי עם, להקת אבבא והזמר מייק בראנד היו הכי ידועים באותה התקופה. בשנות העשרים של סבתי הם היו צופים בטלוויזיה ויוצאים לטייל בארץ הרבה. אמצעי התקשורת בזמנו היו טלוויזיה, רדיו וטלפון ביתי.

הכירו לסבתי את סבי בשידוך, היחס בין ההורים לילדים היה מלווה בהרבה כבוד והערכה. הם הכירו אחד את השנייה אז בשידוך, הגברים היו מחזרים אחרי הבנות בכך שהם היו כותבים להם מכתבים, מביאים פרחים והלכו ביחד לסרטים. אז היה נהוג ללכת יד ביד ולחבק אחד את השנייה. עם ההורים אפשר היה לדבר על כל נושא והם היו מאוד מעורבים בחיי הילדים. הם נהגו לאכול ארוחה משפחתית ביחד ולטייל ביחד.

הזוית האישית

אלעד הנכד המתעד: למדתי שלסבתי היה עבר מאוד מרתק ומעניין.

סבתא אסתר: למדתי שאלעד ילד סקרן ונבון.