מאגר סיפורי מורשת

שמי שובל, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את חייה של סבתא רבתא שלי, טובה דניאלי (טאוס).

בבואי לכתוב על סבתא טובה חיפשתי מילים שיבטאו את אופייה, את טוב ליבה ואת דאגתה. לבסוף החלטתי לצטט מספר פסוקים מספר משלי, משום שלדעתי כל פסוק מתאים לסבתא לכן החלטתי לפתוח את דברי על סבתא טובה בפרק זה: "אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה ידיה שלחה בכישור, וכפיה תמכו פלך. כפה פרשה לעני, וידיה שלחה לאביון. מרבדים עשתה לה שש וארגמן לבושה. פיה פתחה בחוכמה ותורת חסד לשונה. רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולן. שקר החן והבל היופי אישה יראת אלוהים היא תתהלל תנו לה מפרי ידה, ויהללוה בשערים מעשיה".

סבתא טובה נולדה בשנת 1937 בעיר יזד שבפרס להוריה שמואל ושושנה. סבתא נולדה בבית, בתקופה זו נהגו לקרוא למיילדת הביתה.  שם משפחתה לפני הנישואין היה אסתריאן וכשהוריה עלו לארץ שונה השם מאסתריאן ליעקובי. סבתא היא האחות השנייה במשפחה ולה חמש אחיות: שרה ז"ל, עיזת ז"ל, שולה, נעימה וברכה, חמישה אחים: אלי, אלישע, משה, אהרון ויעקב. כל אחיה נולדו בפרס, פרט לשלושה שנולדו בארץ. אביה נדד עם מרכולתו מכפר לכפר עם בדי משי וכותנה בשלל צבעים. הוא היה יוצא ביום ראשון בבוקר לעבודה ושב ביום שישי משום שהיעדר התחבורה והמרחקים מכפר לכפר היו רבים.

סבתא נהגה לעזור לאמה בגידול אחיה ואחיותיה ובעבודות הבית. בתקופתה, היא הייתה אחראית על הכביסה בבית אמה, הן נהגו לכבס את הכביסה מחוץ לבית, הן ירדו 50 מדרגות על מנת להגיע לנחל שבו בנוי שיש, ועליו הבנות היו מכבסות את הכביסה. בנוסף על כך, את מי השתייה הן נהגו לשאוב בכדים מהנחל.

סבתא טובה למדה בכיתה א', אך באמצע השנה נאלצה לעזוב את בית הספר משום שהכירה את סבא דוד, ההכרות בין סבתא טובה לסבא דוד נעשתה לאחר שאביו של סבא ראה את סבתא והמראה שלה מאוד מצא חן בעיניו, הוא המליץ לסבא להכיר אותה, לכן סבא בא עם אביו להורים של סבתא כדי להכיר אותה ולאחר מספר ימים נערכו האירוסין. סבתא טאוס התחתנה בגיל 12, החתונה נערכה בבית הוריה בחוג משפחתי. הדודים תופפו בדרבוקות ושרו שירים בפרסית. לאחר נישואיה התגוררה בבית הורי בעלה. בגיל 13 ילדה סבתא את בנה הבכור, שמעון, לאחר שתקפו אותה צירי לידה, אמו של סבא יצאה לקרוא למיילדת, אך סבתא הספיקה ללדת לבד עד שהמיילדת הגיעה. לאחר כשנתיים נולדה בתם מרים.

בשנת 1951 עלו סבתא וסבא עם שני ילדיהם מיזד לישראל. להלן התחנות בדרכם מיזד לארץ ישראל: הם נסעו באוטובוס מיזד לטהרן, מטהרן נסעו ברכבת עד לתורכיה, מתורכיה הפליגו באונייה לנמל חיפה- ארץ ישראל. במשך שלושה חודשים הם התגוררו במחנה עלייה בחיפה, אמה מרווארי (שושנה) עלתה לארץ חמש שנים לפניהם והמליצה להם לגור בקריית מלאכי. בהמלצתה הם עברו לקריית מלאכי והתגוררו בצריף. הפרנסה בתקופה זו הייתה קשה מאוד, סבתא שתלה חצילים ותפוחי אדמה בחצר ונהגה למכרם. כמו כן, היא השתלבה בעבודות חקלאות במושב "אורות" בדילול סלק. סבתא מספרת שתהליך הקליטה בארץ היה קשה, היו קשיי פרנסה, קשיי שפה, זה הקשה עליה לתקשר עם מעסיקיה במושבים, ומסתבר שבכל פעם כשהיא הגיעה לעבוד והביאה איתה יחד את ילדיה, מעסיקיה חשבו שהם אחיה ואחיותיה.

באחד מהימים, הם ביקשו לפגוש את דודה כדי שיוכל לתרגם ולתקשר בינה לבין מעסיקיה. לכן היא יצרה קשר עם דודה, דוד ידין, שהתגורר בחולון והם הזמינו אותם לארוחת שבת. המשפחה שהעסיקה אותה התלהבה ממנה מאוד והתפעלה, והם הציעו לה לעברת את שמה לטובה משום שלדעתם היא אישה עדינה וטובה ושם זה מתאים לה ממש. משפחה זו אהבה את סבתא מאוד, הם ניסו להקל עליה ולסייע לה בקשיי הקליטה ונהגו לתת לה בגדים, מיטות וכל שבת הם נהגו לאפות עוגה ולשלוח לה.

לאחר שלוש שנים, המשפחה התרחבה אך המצב הכלכלי לא השתפר, דוד שלמה בא יום אחד, וסיפר לה שיצא פרויקט לבניית חנויות ובתים, הוא שאל אותה אם היא מעוניינת לקנות חנות, סבתא חשבה שכדאי לקנות חנות, היא הציעה לסבא אך בהתחלה זה לא נראה לו, ולבסוף היא הצליחה לשכנע אותו לרכוש חנות. לאחר שנה, פרויקט הבנייה תם והם קיבלו את החנות. סבתא התייעצה עם מעסיקה אמנון ממושב אורות וזה המליץ לה לפתוח חנות עופות. סבתא פתחה את החנות כ-20 יום לפני חג הפסח, היא לקחה חמור ואליו רתומה עגלה ונסעה למושב באר טוביה להביא עופות. ביום הראשון היא מכרה רק ארבעה עופות, ביום השני תשעה עופות. סבתא חששה מאוד משום שסבא לא תמך בהחלטה להקים את החנות. בימים הראשונים הוא לא הצטרף לעבודה בחנות, הוא המשיך לעבוד בחקלאות. לשמחת סבתא, לקראת חג הפסח המכירות עלו, ההכנסות גדלו וזה אפשר לה לפנק את ילדיה במזון, בבגדים כיד המלך, דבר שלא היה מוכר לסבתא ולסבא עד אז.

סבא הופתע מאוד ולאחר כשלושה חודשים הוא עזב את עבודת החקלאות והצטרף אליה לחנות. בשנת 1957 הייתה עלייה מרומניה, לקוחות רבים שהגיעו לחנות היו דוברי רומנית, ובמשך הזמן סבתא למדה לתקשר איתם ברומנית. סבא וסבתא קיבלו את הלקוחות בסבר פנים יפות, לכן הם אהבו להגיע אליהם לחנות. העבודה בחנות הייתה כרוכה במאמצים רבים, בכל בוקר עם עלות השחר הם נסעו למושבה בסביבה או לתנובה ברחובות בכדי להוביל את העופות לחנות. סבתא עבדה בחנות משעה 7 בבוקר עד השעה 7 בערב ובמקביל גידלה 11 ילדים נפלאים.

לאחר מספר שנים, סבא לקה בשבץ מוחי, הוא אושפז בבית חולים הרצפלד וכתוצאה מכך החנות נסגרה. כיום סבתא גרה לבדה בביתה שבקריית מלאכי, היא שמחה לארח את הילדים, הנכדים והנכדות, את הנינים והנינות שבאים לבקר אותה. אומרים שלכל איש יש שם וכל איש עושה את שמו. סבתא טובה היא הטובה שבאדם, טוב ליבה ומסירותה הם סימן ההיכר שלה, רגישה, בכל קושי ובכל צרה מושיטה יד לעזרה וגם אם אתה חולה היא מיד ניגשת לעזרה. מסבתא אנו לומדים מידי יום שיעור באהבת הזולת ובמעשי חסד, לא פעם יצא לנו להסיע אותה לפני חג ראש השנה ופסח לקחת אוכל למשפחה נזקקת, גם שהייתה צריכה לעלות שתי קומות במצבה הבריאותי, היא תמיד צועדת בראש במעשי חסד וצדקה. משפחתה של סבתא גדלה בלי עין הרע, ואצלה הלב הולך וגדל עם כל נכד ונין נוסף, את כולם עוטפת באהבה, היא יכולה בהחלט להביט בראש מורם, בגאווה, כי גידלה משפחה גדולה ונפלאה. סבתא טובה היא טבחית מעולה, לאוכל שלה יש טעם נפלא!

מי ייתן והאל יעניק לה בריאות ואריכות ימים, שתזכה לעוד נכדים ונינים ושתהיה בריאה עד 120.

הזוית האישית

שובל הנין המתעד: מאוד נהניתי לראיין את סבתא רבתא ולשמוע על החיים של פעם ובכך לחזק את הקשר שלי עם סבתי ועם עברה.

סבתא רבתא טובה: נהניתי מאוד להתראיין ושמחתי לספר על עברי ועל סיפור חיי לניני היקר.