מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי אושר אמרבי ובחרתי להשתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתא שלי, שושנה (שם חיבה ננה) אמרבי, שמספרת לי על עלייתה לארץ ישראל, יחד אנו מנציחים את סיפורה במאגר המורשת של התכנית.

סבתא שלי ננה היא ילידת עיראק. בגיל 7 עלתה על מטוס באמצעות אישור מטעם הממשלה העיראקית (זה אישור שממשלת עיראק העניקה למשפחות יהודיות על מנת שיעלו לארץ), כך שהם הצליחו לעלות באישור השלטונות. בשנת 1952 היא עלתה לישראל. סבתא זוכרת שהדיילת אמרה לנוסעי המטוס: "עונה ישראל", 'עונה ישראל' הוא משפט בערבית שמשמעו בעברית: "זהו, הגעתם לישראל!".

כשהמטוס נחת כולם נשכבו על הרצפה ונישקו את האדמה. לאחר מכן נשלחו כל המשפחות שעלו מחנה העולים שער העלייה, שם שיכנו אותם באוהלים. לאחר מכן הגיעו נציגים מהקיבוץ ולקחו את הילדים העולים החדשים ועשו להם מסיבה, כל הילדים נהנו וקיבלו אוכל ושתייה טעימים מאוד, לראשונה בארץ הם קיבלו תנאים טובים ומעט פינוקים.

בשער העלייה, רוב האנשים רצו לחזור לעיראק בגלל התנאים הקשים שהיו שם. היה מאוד קשה, למשל על מנת לקבל ארוחה הם היו עומדים עם צלחות כדי לקבל אוכל וזה השפיל את כולם. הם הרגישו כמו עניים, המים לא היו להם טעימים, האוכל היה מגעיל ורבו על האוכל כי הייתה כמות קטנה, כולם חיו בתנאים קשים שם: אנשים בכו ויש אנשים שצעקו, והיו אנשים שלא ידעו מה לעשות עם עצמם. לאחר מכן העבירו אותם למעברות (- גם שם היו אוהלים). התנאים של המעברות היו כמו התנאים בשער העלייה. הכל מסביב היה חולות, הם ישנו על הרצפה, משפחתה של סבתא והעולים איתם נשארו שם במשך ארבעה חודשים.

הזוית האישית

אושר: אני רוצה לשתף שמאוד נהניתי לכתוב את הסיפור התיעוד בליווי סבתא שלי. תוך כדי העבודה המשותפת הרגשתי רגשות מעורבים: חלק מהם היה צער על מה ששמעתי שסבתא ומשפחתה עברו והצטערתי שהיו להם קשיים, וחלק מהרגשות הכילו שמחה על החוויות הטובות שעברה, המסיבה שעשו לה אנשי הקיבוץ ועוד הפתעות טובות שהיו בדרך. תודה לך סבתא ננה, על שהקדשת לי מזמנך היקר.