מאגר סיפורי מורשת

שמי אור, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סיפור עלייתה של סבתי מדלן קאשי (לבית בן עטר) מעיראק.

סבתא מדלן נולדה בעיראק בשנות ה-40 לאבא מוסא (משה) ולאימא הלה. אבא של סבתא נולד בסוריה, עבר לצרפת ומשם הגיע לעיראק והתחתן עם אימא של סבתא. כשסבתא נולדה, אביה אהב שחקנית בשם מרלין מונרו ולכן קרא לה בשם: "מרלן". בעיראק לא יכלו לבטא את השם וקראו לה: "מדלן".

הם גרו בבית יפה בן שישה חדרים, סבתא מספרת שלא היה חסר להם כלום. הם למדו בבית ספר צרפתי – "אליאנס" עד שהחלו הפרעות מצד הערבים ("הפרהוד"), ואז פחדו לשלוח אותם לבית הספר. לקראת סיום מלחמת השחרור הם עלו לארץ.

הם הגיעו לישראל בשנת 1952. תחילה גרו בבית ליד ואז עברו לתלפיות, שם גרו בצריף במעברה. היה מאד קשה לחיות שם בשל מזג האוויר הקר והגשום, לא היה מספיק אוכל ומים, את האוכל היו קונים במנות קצובות עם כרטיס. לא הייתה עבודה ולא היה כסף ויכולת של ההורים לפרנס ולכלכל את המשפחה. הם למדו במועדון קטן, הם היו משחקים הרבה עם הילדים שהיו במעברה וככה העבירו את הזמן.

חתונה

סבתא מספרת: "הייתי ילדה קטנה בת 12, היינו באירוע משפחתי בו סבא ראה אותי ומאד רצה להתחתן איתי. אימא בהתחלה לא הסכימה כי יש פער גילאים של כמעט 20 שנה. וגם אני מאוד לא רציתי, פחדתי ולא הבנתי בכלל מה הכוונה להתחתן בגיל הזה. חזרנו הביתה, בכיתי מאד ולא הסכמתי להתחתן. אחי הבכור התנגד גם. במשך שנתיים הוא (סבא) היה מגיע ומבקש להתחתן איתי. לקראת גיל 14.5 התחילו ללחוץ עליי שאתחתן איתו בניגוד לרצוני, אימא שלי כבר הסכימה ודחפה אותי להתחתן. התארסנו, קיבלתי ממנו שרשרת וטבעת. הלכנו לרבנות כאשר הייתי בגיל 15 ושם שיקרנו שאני בת 17. הייתי ילדה מאד יפה, היה לי שיער ארוך ומלא שכולם התלהבו ממנו, ואני מתוך עצבות ורצון לכער את עצמי גזרתי את השיער. גם זה לא עזר ולבסוף התחתנו.

סבא היה בעל טוב, פינק אותי ודאג לי כמו ילדה שלו. הבאנו לעולם ארבעה ילדים. לסבא היה שטח בנייה בחולון, בנינו בית במשך שמונה שנים כי לא היה כסף, ומאז ועד היום אני גרה באותו בית."

יציאה לגמלאות

סבתא מדלן עבדה בתפירה הרבה מאוד שנים ולפני שיצאה לפנסיה בגיל 55 עבדה בטיפול בילדים. לסבא וסבתא נולדו ארבעה ילדים: מזל, יוסי, רחל (סבתא שלי) ויעקב. לסבתא תשעה נכדים ו-11 נינים.

סבתא מדלן אוהבת לבשל ולאפות. היא מכינה מטעמים שכל אחד מתלהב מהם. היא אוהבת לראות סדרות בטלוויזיה וכך מעבירה את היום. אנחנו מקפידים לבקר אותה מדי שבוע וכל יום אחד הילדים שלה מגיע אליה.

הזוית האישית

סבתא מדלן: מאד התרגשתי להכין את הסיפור איתך. שמחתי כששאלת אותי שאלות על עברי והתעניינת בחיי. גרמת לי להיזכר בחיים שעברנו, בהורים שלי ובסבא שנפטרו לפני הרבה שנים.

אור הנכד המתעד: מאוד התרגשתי לשמוע את הסיפורים ולראיין את סבתא. אני מרגיש שעכשיו אני מכיר אותה יותר טוב ופרטים שהיו חסרים לי הושלמו. בחלק מהסיפורים הרגשתי שמחה ובחלק חשתי עצב על מה שהיא עברה. אני מאד אוהב אותה וקשור אליה.