מאגר סיפורי מורשת

שמי שירז, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סבתי, לינדה חסאן.

סבתא שלי נולדה בעיר רמלה (חולות) במדינת לוב שבה דיברו בטריפולטאית. להורים קראו אסתר וחי, הם היו תשעה אחים ועלו יחד לישראל באונייה שקראו לה "עצמאות". הם ירדו ממנה בסנט לואיס שליד נמל חיפה ואחר כך לקחו אותם לבנימינה. סבתא התרגשה מאוד לעלות לארץ ישראל, היא עלתה בגיל שבע.

הסביבה בה גדלו 

הם חיו במעברה באוהלים בשכונה יהודית. באחד הימים ירד שלג, האוהל נפל ולא היה להם שום דבר להתגונן באמצעותו כנגד השלג. היתה סוכנת בשם ג'ואין שהייתה מביאה להם אוכל וסדינים וכל שבוע לוקחת את הסדינים הישנים ומחליפה בחדשים.

את האוכל הם בישלו על פתיליות מחמר. בשביל להתקלח היו הולכים לצריפים של הבריטים ומתקלחים בגיגיות, היו להם שתי גיגיות – אחת לכביסה ואחת לשתייה.

זיכרונות ילדות

היה בית ספר אחד בשכונה אחרת, חצי מהאחים של סבתא למדו וחצי עבדו. סבתא זוכרת שהיו מושיבים אותם בשורה והיו מביאים להם שוקו ולחמניה. בבית הספר היה להם מורה מתרגם שידע לדבר גם ערבית וגם עברית כדי שיוכלו להבין מה הוא אומר.

היו בנות מהמושב שהיו משחקות בגולות, קלאס, חמש אבנים וכו'. המאכל האהוב על סבתא היה קציצות ועוף ממולא. סבתא שלי אהבה לתפור ולשחק חמש אבנים.

בחייה הבוגרים סבתא עבדה בחקלאות, בבית אריזה ובמלבן בשנים האחרונות. כיום סדר היום של סבתא הוא לעבוד בבית וללכת לבקר את השכנים, היא גם אוהבת לראות טלויזיה.

מנהגים

מנהג מיוחד שזכור לסבתא הוא שהיו טוחנים את השעורה ואת הקפה לבד בכלי שנקרא "מראזה". בעברית הוא נקרא כותש תבלינים.

המראזה של סבתא 

סבתא של אבא קיבלה מאימא שלה את המראזה. זהו כד חלול ועשוי כולו מנחושת ובנוסף יש לו מוט העשוי מנחושת.

הזוית האישית

השתתפנו בתכנית הקשר הרב דורי בנת בתשפ"ב בבי"ס ריגלר נתניה במסגרת שנת בני מצוה, התשפ"ב 2022, בהנחיית המורה המובילה דנה כרם.