מאגר סיפורי מורשת

שמי יהודית באסטיקר, אני האחות השלישית מבין חמישה אחים: הגדולה אסתר, משה, אני – יהודית, רינה ואהרון. נולדתי בשנת 1959 להורי שמואל ולאה. אחותי אסתר התחתנה ועלתה לארץ שנה וחצי לפנינו.

אנחנו חיינו וגרנו בהודו בעיר בומבי עם ההורים, למדתי בבית ספר אנגלי עד כיתה ג' בבית ספר sant jones. בבית אנו מדברים בשפה מראטהית, החיים בהודו היו מאוד פשוטים וטובים אבא עבד במפעל ואימא עקרת בית. אימא נהגה ללוש בבוקר בצק והכינה לנו פיתות שמספיקות לכל היום.

אני ומשפחתי בהודו

זיכרונות ילדות

בערב שישי אימא הדליקה נרות שבת ואז היה קידוש והארוחה שבת עצמה היינו הולכים לבית כנסת וכך גם בחגים. היין לקידוש נעשה בידי אימא שהייתה משרה צימוקים שחורים במים ומבשלת על האש ואז סוחטת והמיץ שהיה יוצא היינו מקדשים עליו, אז לא היה אפשרי להשיג יין כשר, היום יש בית חב"ד ואפשר לקנות דרכם.

 מאלבום המשפחתי בילדותי בהודו

בהודו יום ראשון הוא יום חופש ולנו זה יום של שמחה בבוקר ארוחה מיוחדת שאימא מכינה ביצת עין ועוד מאכלים מיוחדים, לאחר מכן יוצאים לטייל עם כרכרה עם סוסים, היום היה נגמר בסרט טוב, מידי פעם בימי ראשון היו מתקיימים בבית הכנסת שיעורי למידה בעברית עם קצת סיפורי ארץ ישראל והפרס שזכינו כוס אבקת חלב שהגיעה מהארץ.

 בילדותי   

מחופשת בחג פורים

הרעיון לעלות לארץ

אחי הגדול משה רצה לעלות לארץ ישראל, הוריי לא הסכימו שיעלה לבד ולכן הציעו שכל המשפחה תעלה וכך היה. הוריי הלכו למלא טפסים בסוכנות היהודית כדי שנעלה לארץ ישראל. הייתי עוד ילדה בת תשע לא הבנתי עוד על מה מדובר, הבנתי שבעוד כמה כמה חודשים בודדים אעזוב את הודו, ידעתי שעליי להיפרד מחברותיי וחפציי. הוריי מכרו את החפצים שלא יכולנו להכניס למזוודה, אבל היה אסור להביא כסף במזוודה אז חודש לפני העלייה חגגנו כל החודש, אם זה ללכת למסעדות ולראות סרטים טיילנו בסביבה הקרובה לבית. אחרי חודש הגיע יום העלייה עלינו למטוס שלושה משפחות המשפחה שלי, סבא וסבתא דודה ודוד…

אני בילדותי עם אחותי רינה

עלינו למטוס, אבל פעם לא היו טיסות ישירות ולכן עשינו עצירה בטהרן ללילה אחד למחרת אכלנו ארוחת בוקר ואז עלינו למטוס לישראל נחתנו בשדה התעופה בן גוריון, עלינו בשנת 1968, בחודש אוגוסט. לאחר סיום עבודת הניירת בשדה התעופה הגיע מיניבוס שלקח את שלושת המשפחות שלנו לעיר יהוד, שם היו בתים בשכירות דרך חברת עמידר. כשהגענו לבניין שהיינו אמורים לגור, השכנים ירדו לקראתנו עזרו לנו עם המזוודות והביאו לנו מים ועוגיות לבית. אחרי כמה ימים באה נציגת מהעירייה לקחו אותנו להירשם לבית ספר "יהודה לוי" לאחר מבחנים התחלתי מכיתה ג', רוב בני כיתתי דיברו עברית אני הייתי בין העולות היחידות.

צילום משפחתי

נציגה מהעיריה הגיעה בערך שלוש פעמים בשבוע ללמד אותי ואת אחותי עברית. בהודו מזג האוויר מעט שונה, בחורף קר והיינו יכולים ללכת רק עם חולצה ארוכה וכשהגענו לישראל החורף היה שונה מהודו ויותר קר, אז הנציגה לקחה אותנו לחנות בגדים כדי לקנות בגדים ארוכים.

אחר הצהריים היינו נפגשים למטה בחצר, לשחק למשל בחמש אבנים, חבל, גומי, מחניים, מחבואים, קלאס.

לאחר שסיימתי ללמוד בכיתה ח' עברנו לגור בלוד שם למדתי ארבע שנים בבית ספר אורט מגמת פקידות טכנית בכיתה יב' הכרתי את בעלי ניסים.

אני וניסים

איך הכרתי את בעלי ניסים

בתקופה ההיא היו מכירים בשידוך היו מציעים לאימא בחור טוב והוא היה מגיע למפגש בבית עם בני המשפחה שלנו. הייתי צריכה לשבת מולו בסלון ואם הוא מצא חן בעיני ואני בעיניו משם היו מתקדמים לחגיגת האירוסין, לחינה ולחתונה במזל טוב.

אני אוהבת את ישראל ועד היום אני פה בארץ, כאן ביבנה משנת 1980. היום יש לי ארבעה ילדים ושנים עשר נכדים ונכדות וגם שני נינים.

אחים שלי ואימא שלי כיום

הזוית האישית

סבתא יהודית: נהנתי מאוד להשתתף בתכנית זו הייתה עבורי חוויה מיוחדת וזה הקישור לסרטון בו אני מספרת על החוויה המיוחדת שלי בתכנית.