מאגר סיפורי מורשת

שמי ויקטוריה, ויקי נחום, נולדתי בתאריך 20.02.1959 לבית משפחת זקוטו, בעיר איסטנבול שבטורקיה. השנה אני משתתפת בתוכנית הקשר הב דורי יחד עם אביב, בבית הספר, לפיד ויחד תעדנו את סיפורי.

בילדותי באיסטנבול, עיר הולדתי

העלייה לישראל

השנההייתה 1970, הייתי אז בת 11 ואימא שלי רצתה לעלות לארץ ישראל. אותי כמובן לא שאלו אם ברצוני לעלות למדינה חדשה וללמוד שפה חדשה ולהיפרד מכל החברים שלי, שהייתי איתם במשך חמש שנים בבית הספר.

ארזנו הכל ועלינו לאונייה. במשך ארבעה ימים היינו בלב ים, ארבעת הימים היו ימים כיפיים, היתה שם בריכה ולא יצאתי ממנה. זה עלה לי ביוקר, כי בעקבות זה חליתי בדלקת גרון חריפה.

ירדנו מהאונייה, בנמל חיפה, ואנשי הסוכנות היהודית קיבלו את פנינו והנפיקו לנו תעודות זהות ותעודות עולים חדשים. עלינו לאוטובוסים ולקחו אותנו ליבנה ל"מעון עולים", שם נתנו לנו דירה שהיו בה שולחן, שלוש כיסאות, שלוש מיטות, מקרר וכיריים – עם זה היינו צריכים להסתדר.

זה היה בחודשי הקיץ ולכן לא היו לימודים בבית ספר. אימא שלי התחילה ללמוד עברית באולפן, כך שהיא התחילה לדבר ולכתוב עברית לפניי, הייתי מתוסכלת באותה תקופה. אני זוכרת שהתקיימה בימים אלו חתונה של בן דוד שלי ואני, אין לי עם מי לדבר ואיך לדבר, אבל הייתה ילדה אחת, שכל החתונה דיברתי איתה בשפת הסימנים כמו טרזן.

במעון העולים היו ילדים בגילי, אבל גם הם לא ידעו עברית ורק עם ילדים מארגנטינה הצלחתי לתקשר בשפת "לאדינו".

אחרי חודש סוף סוף התחילו הלימודים בבית הספר ופה באמת הלכתי לאיבוד. העברית נראתה לי כמו סינית והדיבור היה קשה. פעמים רבות לעגו לי למרות שהייתי באולפן. בזמן בית הספר הילדים היו לא נעימים לילדי חוץ.

לאחר כמה חודשים עברנו מיבנה לגור בבת ים, כי בזמנו כל מרבית העולים הטורקים עברו לגור בבת ים בגלל הים. בבית הספר החדש בבת ים קיבלו אותי הרבה יותר יפה והייתה לי חברה שאימצה אותי ועזרה לי בכל מהלך בית הספר. הפכנו ממש לאחיות.

בגיל 12 הייתה לי מסיבת בת מצווה, חגגנו אותה בביתי, בבית בבת ים. אני זוכרת שהילדים התנהגו בצורה מחרידה שלא הייתי רגילה אליה בטורקיה – מרחו עוגות על קירות חדר המדרגות והחלו מריבות ללא סיבה.

תמונת מחזור מבית הספר ראשונים בבית ים

מאז הפכתי לישראלית ממש, בגיל 18 פגשתי את סבא, בעלי מזה 45 שנים, התחתנו כשהייתי בגיל 19 ובגיל 20 הפכתי לאימא צעירה. היום אני אימא לשלושה ילדים מקסימים, מיטל, מאור ואורן וסבתא לארבעה נכדים מדהימים: אביב, איתי, הלל ואיילה.

מאושרת וגאה שעשיתי עלייה ושאני חיה במדינת ישראל.

אני וסבא של אביב

הזוית האישית

אביב: הרגשתי שכשהייתי עם סבתא ויקי שהיה חיבור בני לבינה. שמחתי שמעתי את סיפור עלייתה לארץ ישראל והרגשתה עד כמה היא שמחה שהם פה בישראל.