מאגר סיפורי מורשת

סבתא אליס אביגדור, נולדה באלג'יר בשנת 1947.

סבתי למדה בבית ספר יהודי. יש לה שתי אחיות ואח אחד. היא אהבה לשחק בילדותה בקלאס, מחבואים, דוקים, ומשחקים של פעם….

בגיל ארבע עשרה, הם עלו לארץ ישראל, מכיוון שאח של סבתא שלי רצה להיות בצבא שלנו. הם שטו באונייה לצרפת, ומצרפת לארץ ישראל הם שטו שמונה ימים, עד שהגיעו לארץ ישראל.

כשהם הגיעו לארץ ישראל לקחו אותם למושב בארותיים. בְּאֵרוֹתַיִם הוא מושב עובדים בשרון הנמצא בעמק חפר קרוב לנחל אלכסנדר, ממוקם על כביש 57, סמוך למחלף ניצני עוז של כביש 6, ומשתייך לתנועת המושבים. שטחו – 3,500 דונם. ויקיפדיה.

סבתא רבתא שלי אמא של סבתא שלי, נתנה  לסבתא שלי במתנה שרשרת. באחד מן הימים סבתא שלי הסתובבה בתל אביב, וראתה חנות תכשיטים, וכשהיא נכנסה, המוכרת הסתכלה על השרשרת, ואמרה שהיא מאוד יפה, ושאלה את סבתא שלי, אם היא יכולה להשאיל לה את השרשרת. סבתא שלי אמרה שכן ונתנה אותה למוכרת.

לאחר כמה ימים המוכרת החזירה לה את השרשרת, אך סבתא שלי שמה לב שהמוכרת קיצרה לה את השרשרת. כשסבתא שלי רצתה לשאול אותה למה היא לקחה לה חלק מהשרשרת היא כבר לא יכלה לשאול בגלל שהחנות נסגרה.

סבתא שלי מאוד התעצבה על כך שהמוכרת לקחה לה חלק מהשרשרת, שאמא שלה נתנה לה.

סבתי גם התאכזבה קצת מהחיים במושבה, בגלל שבאלג'יר ובצרפת הכל היה נראה מפואר, והתרבות היתה מפותחת מאוד ושונה, ובמושבה עדיין לא היו דברים שהיתה רגילה אליהם, הכל היה מאוד בהתחלה והיה די שומם.

לאחר שנים היא ומשפחתה עברו למגדל העמק, וכשהיא התחתנה היא עברה לגור בקריות.

הזווית האישית

לינוי: היה לי מאוד כיף לעשות את העבודה, ולהכיר את הסיפור של סבתא שלי. לדעת למה היא עלתה ומה היא עברה בדרך, והייתי רוצה לאחל לסבתא שלי שתהיה בריאה ומאושרת.