עלייתה של אמי לארץ ישראל
זה הוא סיפור על אימא שלי שנולדה בקייב שבאוקראינה וכיצד הגיעה המשפחה לישראל.
הכל קרה כאשר המשפחה של אימא שלי באוקראינה החלה לחשוב על הגירה מאוקראינה כי המצב כלפי היהודים היה לא קל, היו התנכלויות רבות. אימא שלי בתור ילדה חוותה כמה פעמים הצקות בבית הספר על רקע היותה יהודיה, והמצב הלך והסלים.
ביום אחד סבא וסבתא החליטו לעזוב את אוקראינה על מנת לאפשר לאימא שלי ואחותה (דודה שלי) חיים טובים יותר. התכנון המקורי היה לטוס לארצות הברית ולהתאחד עם אח של סבתא שכבר חי שם מספר שנים.
נשלחה כבר מכולה עם כל הציוד והרהיטים של המשפחה, נקנו כרטיסים לארצות הברית – אך האישור הסופי של השגרירות האמריקאית לא הגיע. יומיים לפני תאריך הטיסה, כשעדיין אין אישור מארצות הברית, סבא וסבתא מחליטים להמיר את הכרטיסים ולטוס לארץ ישראל.
בתאריך 21 למרץ 1990 סבא וסבתא יחד עם אימא ואחותה נוחתים בנמל התעופה בן גוריון.
עם הגיעם לארץ, סבתא וסבא החליטו שהם רוצים לגור קרוב לים ובעיר שיש בה תעשייה. קבוצה של אנשים דתיים באו לעזרתם והביאו אותם לחיפה, לשכונת גאולה. הם שכרו בשבילם דירה לכמה חודשים עד שימצאו מקור פרנסה. אימא החלה ללמוד בבית ספר יסודי דתי עד אשר המשפחה התאקלמה ועברה לגור באזור נווה שאנן, אז אימא ואחותה עברו לבית ספר חילוני. כך לאט לאט המשפחה רכשה שפה והסתגלה לחיים בארץ.
אמי בגיל 5
הזוית האישית
עידן: הייתי רוצה שלאמי ומשפחתה היו חיים קלים יותר בילדותה.
מילון
שגרירותשגרירות היא הרמה הגבוהה ביותר של נציגות דיפלומטית של מדינה אחת בשטחה הריבוני של השנייה. בהתאם לכך, השגריר שהוא המנהל של השגרירות, הוא בעל הדרגה הגבוהה ביותר של נציג דיפלומטי. קיום שגרירות מהווה הכרה מלאה במדינה המארחת. (ויקיפדיה)
ציטוטים
”יומיים לפני תאריך הטיסה, כשעדיין אין אישור מארה"ב, סבא וסבתא מחליטים להמיר את הכרטיסים ולטוס לארץ ישראל“