מאגר סיפורי מורשת

שמי  שולמית צעדי לבית משפחת סיטבון.

נולדתי בשנת 1950 בעיר ביזרטה בתוניסיה. אני האחות הבכורה ויש לי אח ואחות צעירים.

בילדותי למדתי בבית ספר צרפתי בעירי. כשהייתי בת אחת עשרה עברתי עם משפחתי לגור בצרפת בעיר ורסאי. עברנו לגור שם, כי היו לנו שם בני משפחה של אבא שלי.

סבתא שלי בבית הספר בצרפת

בורסאי גרנו רק שלושה חודשים וסבא שלי החליט שהוא רוצה לעלות לארץ ישראל. הסיבה הייתה שסבא שלי רצה להיות קרוב לבנו. בנו עלה לארץ ישראל כמה שנים קודם לכן במסגרת עליית הנוער והוא חי בארץ בעיר לוד. וכך עלינו לארץ באוניית מולדת והגענו לנמל חיפה.

כשהגענו לארץ סבא שלי ביקש לגור קרוב אל הבן שלו שחי בלוד, על כן העבירו אותנו לגור במעברה זרנוגה (קריית משה) ברחובות. במעברה גרנו בצריפים אסבסטונים, היה לנו שם חשמל, מים, מיטות מברזל ושמיכות שחורות ועדיין היה מאוד קשה. אלו היו תנאי חיים קשים יותר ממה שהתרגלתי אליהם בתוניסיה ובצרפת. במעברה גרו אנשים ממדינות שונות למשל: מתימן, רומניה, עיראק קיבוץ גלויות מכל הארצות וכך למדנו אחד מהשני שפות שונות. חיינו בצניעות ובאושר. הכרתי בתקופה זו הרבה חברות שנשארו חברות שלי להרבה שנים.

למדתי בבית ספר וייצמן ברחובות. בגיל 16 יצאתי לעבוד על מנת לתמוך בפרנסת המשפחה, היות ואבא שלי היה חולה. עבדתי בבית אריזה לפירות הדר. שם גם הכרתי את שלמה ז"ל שהפך לבעלי.

שלמה עלה עם משפחתו מתימן והיתה בנינו אהבה גדולה. התחתנתי בגיל 19 וילדתי את בני הבכור אלי בגיל 20.  לאחר מכן נולדו לי עוד שתי בנות: אילנית וסיון.

יש לי שמונה נכדים ואני מאוד גאה במשפחה שלי.

הזוית האישית

סבתא שולמית: מאוד נהניתי בתוכנית הקשר הרב דורי. אני מאוד שמחה על הזמן שיצא לי לבלות יחד עם עמית ולהכיר את בית הספר שלה, את המורה אדיר והחברים. הכרתי גם עוד סבים וסבתות עם סיפור חיים מעניין.

עמית: גם אני מאוד נהניתי בתוכנית הקשר הרב דורי. היה לי כיף שסבתא באה לבית הספר שלי וראתה את הכיתה שלי ואת החברים, בנוסף מאוד התרגשתי לשמוע את הסיפורים על התקופה שבה היא היתה ילדה ואני מרגישה שאני מכירה אותה טוב יותר עכשיו.