מאגר סיפורי מורשת

שמי רחלה, אני קרויה על שם סבתא שלי מצד אבא, ששמה רחל. בפולין מוסיפים את האות ה' בסוף שם של אישה. איכנבאום – שם נעוריי, מעולם לא שונה. המשמעות היא עץ אלון. יהודה – שם המשפחה לאחר הנישואין, לא שונה ושם נפוץ ביהדות.

נולדתי בפולין, בעיר בשם ולבז'יך שהייתה עיר גרמנית לפני המלחמה. לעיר זו חזרו הוריי אחרי המלחמה לאחר ששהו ברוסיה במהלכה. העיר עברה לפולין לאחר המלחמה. נולדתי בתאריך 04.03.1951. את יום ההולדת חוגגים בדרך כלל עם המשפחה, לאחרונה אני והבנות הולכות שלושתינו לפעילות יוצאת דופן כמו עיצוב נעליים או ציור. זה נפלא. ב-1957 עלינו לארץ לתל אביב, בדיוק לכיתה א'. המעניין היה שנקלטתי מיד בכיתה למרות שלא דיברתי את השפה, לא זוכרת שזה הפריע. תוך שלושה חודשים כבר דיברתי עברית שוטפת.

המיקום במשפחה

אני הבת הצעירה במשפחה. יש לי אח בוגר, אבל הייתי השובבה מבין שנינו. במשפחה שלי מאוד העריכו את יכולות הלמידה שלי, ועשו כל מה שביכולתם כדי שאמשיך ללמוד, וכך היה.

אני ואחי נפגשים מספר פעמים בשנה, כנראה שצריך יותר. הוא גר בחולון, אבל אנחנו מאוד קשורים. היות והיינו משפחה קטנה, אני בקשר הדוק עם בני דודים מרחבי העולם. בעיקר מקולומביה, חלקם עלו לארץ במהלך השנים וזה הקל על הקשר, מי שנשאר בחו"ל אני בקשר מתמיד בטלפון ובוואטסאפ.

ילדות

עד גיל שש הייתי בפולין. גרתי בדירה קטנה שבעיניי הייתה גדולה. הייתה לנו חלקת אדמה שאימא שלי שתלה בה כל מיני פרחים וירקות, ונחשבה אחת החלקות היפות והמטופחות בשכונה. זה היה אזור שגרו בו הרבה נוצרים. אני זוכרת את הכנסייה שלהם שהייתה תמיד מסתורית בעייני כי לא נכנסתי אף פעם. בביקור שעשיתי בעיר לאחר 50 שנה היה מדהים לראות ששום דבר לא השתנה שם, ומוזר יותר היה לפגוש אנשים שזכרו היטב את הוריי ואת המשפחה.

היו לי הרבה צעצועים, כולל ריהוט מעץ לבובות שנתנו מתנה לשכנים כאשר עלינו לארץ. בתמורה קנו לי בובה מהממת שליוותה אותי בארץ עד שנשברה. בארץ מהר מאד עברתי לשחק עם החברים בחוץ, היו שדות ליד ביתי ומטעי עצים ורוב הזמן היינו בחוץ. בכתה ז' הצטרפתי לתנועת השומר הצעיר, הייתי שם כשנתיים, זו הייתה חוויה נהדרת מדי שבת נפגשים בחופשות מטיילים בארץ.

תחביבים ומנהגי ילדות

בעיקר אהבתי לקרוא את ספרי "חסמב"ה". בשכונה היינו משחקים במחניים. שיחקנו בשדות, עשינו מדורות ל"ג בעומר ליד עץ אקליפטוס ענק, לא יצאנו מגבולות השכונה, אלא אם היינו נוסעים לעיר פתח תקווה. מאד אהבתי סרטים, אזי כמעט מדי שבת היינו הולכים ברגל דרך שדות לקולנוע בגבעת שמואל יחד עם הוריי ועוד  משפחה של חברתי. חגים חגגנו במסגרת המשפחה הגרעינית – אימא, אבא ואחי הגדול. היינו משפחה מאוד קטנה בארץ.

בבית היו שרים לי שירי ילדים ביידיש ופולנית, אני כבר לא זוכרת את המילים אבל לאימא שלי היה קול מהמם והיה נעים לשמוע אותה שרה.

משחקים

בעיקר היינו משחקים במחניים עם הילדים בשכונה, קפיצה על חבל וקלאס. היום כבר לא נהוג לרדת למטה ולשחק כי אין מגרשים פנויים. משחקים נוספים שהיינו משחקים היו חמש אבנים, דוקים וגוגואים. גם היום המשחקים האלה מוכרים.

לימודים

הייתי בגן ילדים בפולין שלא אהבתי אותו והוציאו אותי לאחר שבועיים כי התנגדתי ללכת. לאחר מכן הייתי בבית ספר יסודי בפתח תקווה "מעלה הזיתים". זה היה בית ספר קטן ונחמד והיה נעים ללמוד בו. עד היום אני בקשר עם החברים מהכיתה. התקופה בבית ספר תיכון "אחד העם" הייתה נהדרת – הרבה חברים ופעילויות משותפות. עד היום אני בקשר הדוק עם החברים שלי לשכבה. חוץ מלימודים עשינו הרבה פעילויות רבות כמו ימי שדה, שרות לאומי, מטווחים וכמובן טיולים. אין כמו פעילויות אלה לגיבוש.

 אירועים מכוננים

פעם היה מקובל להעניק שעון בגיל 12 לבת מצווה. הפתיעו אותי ונתנו לי בגיל 11. אני זוכרת עד היום את השמחה והאושר שאפפו אותי, זו הייתה הרגשה נפלאה. פעם נוספת שסיימתי בית ספר תיכון קיבלתי מצלמה מקצועית נהדרת והיא איתי עד היום – לא בשימוש. אירוע עצוב ומלחיץ היה טרום מלחמת ששת הימים. זו הייתה תקופה מלחיצה ומדאיגה. כל המלחמה הייתי חולה בחזרת וקדחתי מחום. למזלנו זה הסתיים תוך שישה ימים.

תפקידים ומקומות עבודה

מקום העבודה הרציני הראשון שלי היה בשנת 1976 לאחר סיום לימודי באוניברסיטה, והיה בסוכנות ביטוח גדולה בארץ. הבחירה הייתה אקראית ומאוד נהניתי. למדתי תחום חדש ועסקתי במגוון תפקידים. במשך הזמן עברתי ליחידת המחשב, זה מה שלמדתי באוניברסיטה. המקצוע ליווה אותי הרבה שנים בהרבה תפקידי ניהול. גם אחרי הפרישה עסקתי בזה שעד הגיעה הקורונה ופרשתי סופית מהעבודה. היה מאד מאתגר ומהנה לנהל מחלקה של כ- 40 עובדים. עד היום אני בקשר עם חלקם.

מנהגים ומסורות

ארוחות שישי קבועות, חגיגת ימי הולדת לכולם, חופשות משותפות וחגים אנחנו חוגגים עם המשפחה המורחבת. החג החביב עלי הוא חג פסח בגלל המוזמנים הרבים שמגיעים בדרך כלל. בילדותי אהבתי את חג החנוכה בגלל הלביבות והסופגניות שאימא הכינה ומשחק הסביבון שתמיד הרווחתי בו כסף.

אירועים מיוחדים

הגיוס לצבא. שירתי בחיל המודיעין, התפקיד היה מעניין ומשמעותי והרגשתי שאני עושה משהו חשוב למען המדינה. רוב השירות היה בסיני שהיה חוויה בפני עצמה, כי בתקופה זו הייתה מלחמת ההתשה. זו הייתה חוויה מוזרה וקצת מפחידה. בהיותנו צעירים ראינו את כל התקופה כחוויה, מאז אני לא חזרתי לסיני.

עלייה לארץ

נולדתי בפולין ועליתי לארץ בשנת 1957 כי אז אפשרו ליהודים לעזוב את פולין ועלינו עם כל המשפחה. התחלתי מיד כיתה א' בלי לדעת את השפה ובלי חברים, אבל תוך שלושה חודשים הצלחתי להשתלב בכיתה בכל המובנים. בשנה ראשונה גרנו בתל אביב ולאחר מכן עברנו לפתח תקווה.

צבא ומלחמות

שירתי בחיל המודעין בסיני בתפקיד סודי. עברתי את מלחמת ההתשה, לא נלחמתי כמובן אבל היינו בקווי אש. את מלחמת ששת הימים אני זוכרת, בעיקר את התקופה המלחיצה לפני המלחמה כי לא ידענו מה הולך לקרות. זו הייתה המלחמה הראשונה שחוויתי. לאחר מכן הייתה גם מלחמת יום כיפור. כבר לא הייתי בצבא וזה היה מצב מאוד מדאיג ומלחיץ.

פעילויות מיוחדות

נסעתי לטיולים בחו"ל. הטיול הראשון היה בגיל 23 לשלושה חודשים באירופה (טיול אחרי צבא), ולאחר מכן, כשהבנות גדלו, נסעתי גם להודו, בורמה, ארצות הברית ודרום אמריקה. הייתי גם בטיול שורשים בפולין, בעיר הולדתי, וזו הייתה חוויה מרתקת לראות איך הכל נשאר אותו הדבר וכולם זכרו את משפחתי. כיום אימצתי תחביב חדש- משחק ברידג'. לא מילאתי תפקידים ציבוריים, תמיד עבדתי במגזר הפרטי.

הקמת משפחה

את בעלי אלברטו הכרתי ב-1975 על ידי חברים והתחתנו ב-1976 בגיל 25. הוא היה גבר יפה תואר והייתה אהבה  גדולה, החתונה הייתה ברמת גן עם החברים והמשפחה. הייתה חתונה שמחה ויש לי הרבה תמונות. לא הייתה מסיבת טרום חתונה. ילדתי את בתי מיכל בגיל 28 ואת בתי עדי בגיל 30. בעלי נפטר מאד צעיר, בגיל 44, ונשארתי עם בנותיי, ובעצם גידלתי אותן לבד. זה נושא כאוב. הנכדים שלנו  הכירו אותו רק מסיפורים, הוא לא היה בחתונה של הבנות וזה חוסר תמידי שיש לחיות אתו. עם זאת הבנות והנכדים גדלו וגדלים עם שמחה, ובזה אני מאד גאה.

מאלבום התמונות

לימודים ועיסוקים

למדתי מתמטיקה ומדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב. עם סיום הלימודים התחלתי לעבוד בסוכנות הביטוח הגדולה בארץ. שם עסקתי בניהול פוליסות  ולאחר מספר שנים עברתי ליחידת המחשב, ושם עסקתי בתכנות וניתוח מערכות. לאחר מספר שנים עברתי לחברת ביטוח שם ניהלתי מחלקה ביחידת המחשב. אהבתי  מאוד את העבודה. כיום אני בפנסיה. אני אוהבת לשמוע הרצאות במגוון נושאים, בעיקר נושאים היסטוריים ואומנות. הילדים והנכדים גרים בארץ בסמיכות אלי וזו שמחה גדולה. אני יכולה לומר בוודאות שלימודים והשכלה הם כוח שבעזרתו מגיעים לאן שרוצים.

ילדים, נכדים ונינים

יש לי שתי בנות מהממות ושישה נכדים מקסימים – ארבעה בנים ושתי בנות. פעם בשבוע אני מגיעה לשמור על הנכדים מהבת עדי, ופעם בשבועיים על הנכדים מבתי מיכל. כמו כן פעם בשבועיים נפגשים לארוחת ערב שבת.

מנהגים היום

אני מתעמלת 4-5 פעמים בשבוע, למדתי לשחק ברידג' ואני משחקת ומשתתפת במפגשים בארץ ובחו"ל, הולכת להרצאות פעם בשבוע, צופה בהצגות סרטים, קוראת הרבה ספרים, נפגשת עם חברים, מטיילת בארץ ובחו"ל וכמובן מרבה לשהות עם הנכדים.

הזוית האישית

סבתא רחלה: המפגש הזה היה חוויה יוצאת דופן, הן בגלל התכנים ובעיקר בגלל האפשרות שהייתה לי לספר לאיילה נכדתי קצת על חיי, וכמובן זמן האיכות איתה יקר מפז.

איילה הנכדה המתעדת: המפגשים לאורך השנה היו בשבילי חוויה בלתי נשכחת, מאוד נהניתי להיות עם סבתא במפגשים.