מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי, רותי דדון, נולדה בעיר רבאט שבמרוקו. לאורך שנות ילדותה, כך היא מספרת, היא ומשפחתה תמיד חלמו על הרגע ובו יעלו ויגיעו לחיות בארץ ישראל. ארץ ישראל הייתה בעיניהם ארץ הקודש וחלומם היה לגור בירושלים הקדושה. משפחתה של סבתי הייתה משפחה מאוד ציונית. לסבתא שלי ארבעה אחים גדולים ושניים קטנים וכולם היו בתנועות הנוער היהודי הציוני במרוקו. כאשר סבתי הייתה בת 15, בשנת 1963, היא עלתה יחד עם הוריה ו-3 אחים לארץ ישראל.

הסיבה שבגללה סבתא שלי לא עלתה לישראל יחד עם כל אחיה בפעימה אחת הפתיעה גם אותי. בעקבות הראיון שערכתי איתה גיליתי ששלושה מאחיה הגדולים עלו לישראל שמונה שנים לפני כן, בעודם בני נוער צעירים, באחת מעליות הנוער שנערכו ממרוקו לישראל. אחיה הגדולים, אהובה, יעקב וניסים נפרדו ממנה, מהוריה, מאחיהם הקטנים ומחבריהם לכיתה ולשכונה, ועלו לארץ ישראל.

סבתא שלי מתארת שלאורך השנים שבהן חיה המשפחה בנפרד הם סבלו מגעגועים רבים וחיכו וציפו לרגע שבו יתאחדו בשנית. בתקופה האמורה התקשורת הבין-לאומית הייתה קשה ומורכבת מהיום והקשר בין סבתי לאחיה היה בעזרת מכתבים ומעט תמונות מפעם לפעם. אחותה הבכורה, אהובה, הגיעה לארץ ישראל והייתה ממקימי המושב "משמר איילון" ובעודה בישראל ללא משפחה הספיקה להתחתן וללדת שלושה ילדים. אחיה ניסים מצא את מקומו במושב בדרום הארץ ואחיה יעקב התגייס לצה"ל.

במכתבים שקיבלו סבתי ומשפחתה מאחיהם שבישראל הם שמעו סיפורים יפים ומרתקים על ארץ ישראל, כל אחד ממקום מושבו בארץ. המכתבים שקיבלו חיזקו וליבו את הרצון שלהם לעלות לארץ ישראל. משפחתה של סבתי הייתה דלת אמצעים לכן נאלצו להמתין זמן ממושך עד לרגע המיוחל בו יעלו לארץ. מלבד הערך הציוני שהוטמע בהם מילדות, נוסף הגעגוע לאחיהם וביחד גבר רצונם לעלות לארץ ישראל.

העלייה לישראל

כאמור, אחרי שמונה שנים בנפרד, סבתי ויתר בני משפחתה עלו לארץ ישראל. העלייה לארץ הייתה קשה עבורם היות ואביה, דוד, חלה במחלת השחפת. כדי לעלות לארץ ישראל עברה המשפחה לעיר מרסי ושם חיכו במשך חצי שנה למעבורת שתיקח אותם ארצה. סבתא שלי, כך היא מספרת, לא שוכחת את היום שבו עלו לארץ. בשעת ערב מאוחרת הגיעו לביתם "הציונים", שהיו פעילים יהודים שסייעו להעלות את יהודי מרוקו ארצה, ובישרו להם שהגיעה השעה לעלות למעבורת. אמה, ששונה, ארזה מזוודה קטנה ובה שמה את הרכוש החשוב ביותר. את היתר, נאלצה המשפחה להשאיר במרוקו.

את הרגע בו הגיעה המעבורת לנמל חיפה סבתי מזכירה בהתרגשות גדולה. היא מספרת שכבר מהרגע הראשון הרגישו שייכים לארץ ישראל. אחיה הגדולים חיכו לה ולמשפחה בנמל חיפה. ולא רק הם, אלא גם בעלה וילדיה של אהובה שחיכו בציפיה גדולה להכיר את המשפחה. המפגש עם אחיה היה מאוד מרגש, ובעיקר, לאור העובדה שאביה היה חולה במהלך הדרך ארצה, התרגשה המשפחה מכך שהספיק להגשים את חלמו, להגיע לישראל ולפגוש את ילדיו. כמה חודשים אחר-כך אביה נפטר ממחלת השחפת. כששאלתי את רותי האם היא מתגעגעת למרוקו תשובתה הייתה "לא מתגעגעת! אין כמו הארץ שלנו המקום שבו נולדו ילדי ונכדיי"

כיום רותי גרה בירושלים ברחוב הנרד והיא בת 75, נשואה לרפאל דדון מעל ל-50 שנה וביחד יש להם שני ילדים ושישה נכדים בתם הבכורה שמה סיגל והיא אימא לשתי בנות בשם שחר ורותם ובנם הקטן אבי הוא אב לארבעה ילדים נוי, אור, יונתן ושני. כיום לרותי חמישה אחים כי לצערנו, אחותה הגדולה ביותר אסתר נפטרה בשנת 2021. רותי עובדת היום כספרית בזמנה הפנוי וקוראת לזה תחביב ביחד עם האהבה שלה לבשל אוכל. כששאלתי את רותי מה היא התקוות שלה בחיים כל מה שהיה לה להגיד זה שכל הנכדים שלה יתחתנו ויחיו חיים מלאים ומאושרים.

סיפורו של חפץ

מקורו של החפץ בטקס הגשת התה. הנימוס המרוקאי מחייב לקבל אורחים בטקס אמיתי. היום לא נשאר הרבה מהטקס ומה שנשאר הוא שתיית התה. מערכת התה כוללת מגש מתכת מוכספת ושתים עשרה כוסות מעוטרות ומקושטות בציפוי זהב. על פי המסורת מכין את התה בעל הבית או אורח מכובד שהגיע לבקר.

מערכת להכנת תה מרוקאי

מערכת התה הגיע מבית סבתי לבית אבי שרכשה אותו בטיול שורשים במרוקו לפני כ-17 שנה. לרותי יש ערכת תה מפוארת יותר אותה קיבלה מאימא שלה. מערכת התה בביתנו משמשת יותר כקישוט גם כשיש אורחים אך בבית סבתי הוא עדיין חלק מהמסורת.

מתכון משפחתי – מרק פול

מרק פולים – מרק פולים הוא מאכל מסורתי של המשפחה שלנו בחג הפסח. (ללא התרמילים וללא הקליפה הדקה).

המצרכים: 4 תפוחי אדמה בקוביות, 4 גזרים בקוביות, 3 בצלים קצוצים, 10 גבעולי סלרי קצוצים, 10 גבעולי כוסברה קצוצים, חצי קילוגרם בשר בקר בקוביות, 11 כוסות מים, כפית כורכום, כפית פלפל שחור

אופן ההכנה: שימו את קוביות הבשר בסיר גדול והוסיפו את המים כסו ובשלו כשעה, מידי פעם סלקו את הקצף. הוסיפו את הירקות והתבלינים ובשלו עוד חמש דקות. הוסיפו את הפולים, כסו ובשלו חצי שעה על אש בינונית. אם חסרים מים הוסיפו עוד כוס. סננו את המרק מהירקות והחזירו אותו לסיר. את הירקות מעכו עם מזלג הוסיפו את מחית הירקות חזרה למרק ובשלו יחד עוד רבע שעה. הגישו חם.

 מרק פול

חג פסח כפי שהיה נהוג במרוקו

עוד שבועות אחדים לפני החג כבר מתחילות ההכנות, רוחצים, שוטפים ומנקים. גם הרחוב היה שותף לנקיונות ובעלי החנויות מוצאים את מרכולתם החוצה כדי לצבוע ולנקות.

יומיים לפני החג נהפך הרחוב כולו ליריד גדול. סוחרים ערביים מביאים עגלות ובהמות עמות כל טוב פירות, ירקות אגוזים, תמרים, שקדים ופרחים. ערב החג הבית כבר נקי ומסודר השולחן ערוך ומקושט במפה חדשה ודברי זכוכית, כסף או נחושת הנוצצים בנקיונם.

אופייני במיוחד לחגי היהודים במרוקו היה הפיוטים שחוברו על ידי משוררים מקומיים, בדרך כלל היה שר הפייטן בבית הכנסת את הפיוטים וכל הקהל מלווה אותו וחוזר אחר הפזמון. לכבוד החג שרים גם קטעים מסוימים מן התפילות בניגון מיוחד.

הזוית האישית

רותי: היה מאוד נחמד לספר על עברי במיוחד אם זה כולל מעט זמן איכות עם הנכד שלי המחשבה של לשתף דברים שאני לא נוהגת לדבר עליהם בזמן שכל זה מתועד ויופץ לציבור לשמוע עליו משמחת אותי.  אני רוצה להודות לנכד שלי שבחר לעשות את העבודה הזאת עלי ולאחל לו רק טוב בהמשך חייו אחרי בית הספר.

יונתן: לשמוע את הסיפור של סבתא שלי היה מאוד מעניין אני שמעתי בעברי פרטים קטנים שוליים מתקופתה במרוקו, אבל אף פעם לא שמעתי את הסיפור המלא מסתבר שכל מה שהייתי צריך לעשות זה לשאול אני רוצה להודות לסבתא שלי שישבה איתי שהקשיבה וענתה לכל השאלות שלי.