מאגר סיפורי מורשת

שמי אגי, נולדתי בעיר ארד שברומניה. בינואר בשנת 1964 עליתי לארץ עם הוריי ואחי בגיל 17. בדרך לארץ טסתי מבוקרשט עיר הבירה של רומניה לוינה, עיר הבירה של אוסטריה. מוינה נסענו ברכבת לנאפולי שבאיטליה. היינו באיטליה באכסניה ללילה אחד. משם שטנו באוניה לארץ ישראל, לעיר חיפה. ביקשנו לגור במקום שנוכל ללמוד בו לימודים אקדמיים. נשלחנו על ידי הסוכנות היהודית לנצרת עילית בטענה שזה מקום קרוב לחיפה – סך הכל כרבע שעה נסיעה, ושם נוכל ללמוד.

הגענו לנצרת עילית קיבלנו דירת שלושה חדרים בשטח של חמישים ושישה מטר מרובע לארבע אנשים. אבי התחיל לעבוד בעיר אשדוד כצורף, שם התגוררה גיסתו והוא התגורר עם משפחתה. הוא עבד אצל אחד מתלמידיו שהגיע לארץ כמה שנים קודם והיה בעל חנות לתכשיטים. אמי התחילה ללמוד עברית באולפן ועבדה בבית חרושת צ.ד כמנהלת עבודה ביצור שוקולד. היום שם המפעל שונה לעלית – מפעל השוקולד שאנחנו מכירים.

אחי ואני התחלנו ללמוד בתיכון על שם עצמון. אחי למד בכיתה י״א ואני למדתי בכיתה י׳ במגמה ביולוגית. לאחר סיום התיכון ניגשנו לבחינות בגרות ועברנו בהצלחה. אחי התגייס לצבא ואני למדתי בסמינר למורות שנה ראשונה בעפולה ושנה שנייה בנהלל. בתום הלימודים התגייסתי לצבא ושירתי כמורה חיילת בטבריה. לאחר שחרורי למדתי הנדסת בנין ומנהל עסקים. עבדתי במקומות שונים בתחום הנדסת בניין ובשנת 1990 התקבלתי לקורס מפקחים במס הכנסה. עבדתי במס הכנסה בנצרת משנת 1990 עד שנת 2004 בתפקיד מפקחת בכירה. בשנת 2004 יצאתי לגמלאות.

התחתנתי בשנת 1973 עם חיים סורס. נולדו לנו שלושה בנים. כיום יש לי תשעה נכדים ונכדות. בשנת 2009 עברתי להתגורר בקריית מוצקין.

הזוית האישית

הנכדה עופרי: לדעתי הסיפור מעניין מאוד, כיצד יהודים עזבו את ארץ הולדתם והגיעו לארץ ישראל ובכלל לא ידעו מה יש פה וכיצד יוכלו להסתדר ללא שפה וממה יוכלו להתפרנס. התרשמתי לטובה שסבא רבא שלי (אבא של סבתא שלי), כדי לפרנס את המשפחה, עזב את הבית ועבד רחוק מהבית והיה מגיע הביתה רק בסופי שבוע. וכל משפחתה המשיכה בלימודים ובעבודה ולכולם היה חשוב ללמוד עברית ולהמשיך בשגרה בארץ.