מאגר סיפורי מורשת

שמי שרה נולדתי בשנת 1947 לאימא בשם אלה ואבא אריה לבית משפחת בידרמן. נולדתי בעיר וולבזיך שבפולין ושם גם למדתי עד כיתה ד'. בשנה זו 1957 עלינו לארץ.

מאלבום התמונות – בילדותי

העלייה לישראל

בשנת 1957 עלינו מפולין לישראל, ההורים ואני, יצאנו למסע באנייה, מסע שנמשך שישה שבועות. כל משפחה הייתה ממוקמת בתאי האנייה, המזג אוויר התנכר לנו  מאחר ועלינו לארץ בחודש יוני, שזו נחשבת לתקופה הכי קשה לשייט בים. כל הדרך אנשים הקיאו וסבלו מאוד מבחילות וסחרחורות. בנוסף נגמרו המים לשתייה והצוות  נאלץ להתפיל מים ואחרי ההתפלה היו המים עדיין מעט מלוחים.

במהלך ההפלגה, לאחר מספר ימים מבלי לעדכן אותנו, כאשר היינו אמורים להגיע לגיברלטר, קיבלו  אשני צוות האנייה, הוראה לשוט ישר בדרך למרוקו. באמצע הלילה חיכתה לנו שם סירה גדולה עם כ-150 איש משפחות עם ילדים, שהעלו אותם בחושך לאנייה שלנו ומקמו אותם על סיפון האנייה. אז התברר לנו שהם היו יהודים שברחו ממרוקו. הם לא ידעו איך להודות לצוות שלנו מרוב אושר.

כך אחרי מסע  של שישה שבועות הגענו לנמל חיפה, ביום שישי קצת מאוחר לכניסת השבת. עיכבו אותנו עד מוצאי שבת. רוב האנשים נשלחו לעיירות פיתוח. לנו חיכתה משפחה ונסענו אליה. המשפחה אירחה אותנו מספר חודשים עד שהתארגנו ועברנו לגור בתל האביב.

כשעלינו לארץ, אני הייתי בת 10 וישירות נשלחתי לכיתה ד' ללא עזרה כמו לימוד שפה או שיתוף בחברה. לאט לאט התחלתי ללמוד את השפה העברית, היכרתי חברים ומאוד התחברתי לארץ החדשה שלי.

 זכרונות מאלבום התמונות שלי עם חברותי בילדותי ובנערותי בארץ

הזוית האישית

אליה ממן מביאה את סיפור עלייתה של סבתא, שרה עציוני, מפולין, בהפלגה שנמשכה ששה שבועות.