מאגר סיפורי מורשת

שמי לוי שפרן. אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדי רמי. יחד אנו מעלים סיפור מחיי אל מאגר המורשת של התכנית.

עליתי לארץ בגיל 11. הסוכנות שלחה את המשפחה לגור באשקלון, שהייתה אז עיר קטנה שרוב תושביה היו עולים חדשים. חודשיים אחרי העלייה לארץ עליתי לכיתה ה' בבית ספר יסודי על שם ארלוזורוב. בכיתה שלי היו המון ילדים עולים חדשים שהגיעו בעיקר ממזרח אירופה (רומניה, פולין, רוסיה) וצפון אפריקה (מרוקו, תוניס, אלג'יר). היו מעט מאוד ילדים שנולדו בארץ וידעו עברית.

ברומניה השם הפרטי שלי היה ליביו. המורה שלי החליטה שזה לא שם מתאים לארץ ושינתה את שמי ללוי, וזה שמי עד היום.

המורה החליטה שאני צריך לעשות שיעורים מהיום הראשון בבית הספר. אבל היות ולא ידעתי עברית בכלל, היא אמרה לאחד ה'צברים' (ילידי הארץ) בכיתה שהוא אחראי שאני אעשה את השיעורים. לילד הזה קראו אמנון והוא ידע רק עברית ואני ידעתי רק רומנית. למרות שהתקשורת בינינו הייתה מאוד קשה, עשיתי שיעורים כל יום והפכנו לחברים טובים. אני למדתי הרבה על המשפחה שלו שהגיעה מעיראק והוא למד הרבה על המשפחה שלי. אמנון לימד אותי עברית ואני לימדתי אותו לשחק שחמט. היות ואמנון היה ילד מאוד מוכשר, מהר מאוד הוא שיחק שח יותר טוב ממני.

לימים אמנון היה ממציאי המילון "בבילון". נשארנו חברים טובים במשך הרבה זמן ואני חושב שאמנון "קלט עלייה" למופת.

סבא וסבתא שלי בתיכון

הזוית האישית

סבא לוי: התכנית חשובה ומלמדת. התרשמתי שתלמידי הכיתה נהנו מהסיפורים שהם שמעו ולמדו ממקור ראשון על תולדות ותהוות החברה בישראל.

רמי הנכד המתעד: היה לי מאוד מעניין לשמוע את הסיפורים של כולם אבל במיוחד את זה של סבא לוי. היה לי הרבה זמן איכות עם סבא שלי. לא נראה לי שהייתה לי חוויה כזאת עם סבא בחיים. נהניתי מאוד לדבר עם סבא על סיפורים שחשובים לו ונהניתי לשמוע אותם מאוד.