מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1943 בבגדד, עיראק. עליתי לארץ ישראל בשנת 1951 בעלייה מאורגנת של הסוכנות הודית, במבצע "עזרא ונחמיה".

 

הגענו לארץ ללא רכוש, נאלצנו להשאיר את כל חפצינו בעיראק. הוריי הצליחו להבריח זוג עגילים של אימי. אבי טמן את העגילים בסוליה של הנעל שלו וזוהי המזכרת היחידה שהבאנו איתנו מעיראק. אחותי הבכורה ירשה את זוג העגילים. הגענו לישראל והעבירו אותנו למעברת רמתיים.

 

החיים במעברה לא היו קלים. חיינו באוהלים בתנאי מזג אוויר לא קלים. פעמים רבות "זכינו לביקור" של נחשים ועקרבים. קיבלנו מזון במנות קצובות ומי שתייה לא היו זמינים. הייתה ברזייה אחת ששימשה את כל תושבי המעברה. אחרי זמן מה, עברנו להתגורר בצריפים, שם חיינו במשך 3 שנים.

 

במעברה זכינו לקבל השכלה בבית הספר א.ד. גורדון ולמדתי שם במשך 6 שנים. אבי עבד בחקלאות ואימי הייתה עקרת בית. אחרי כמה שנים במעברה, אבי קנה בית בגני צבי. בתחילה גרנו בחדר אחד ובמרוצת השנים, אבי ואחיי הרחיבו את הבית. אחי רכש חיות משק והמגורים בבית זכורים לי כטובים. גידלנו בחצר בוטנים, תפו"א ועוד. בתקופות שבהן היה צריך לנקש את העשבים, לקטוף את היבול, לא הותר לי ללכת לבית הספר. נאלצתי לסייע בעבודות הגינה.

 

רציתי מאוד להמשיך ללמוד ולהתגייס לצבא. אבי לא הסכים והחליט שעלי ללמוד תפירה. מאוד לא אהבתי את המקצוע. בשנת 1967 נשאתי נגד רצון הוריי. הוריי לא אישרו את הקשר עם בעלי. נישאנו ונולדו לנו ארבעה ילדים. יש לנו היום שמונה נכדים- בהם אני גאה מאוד.  

 

תשע"ו