מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בפריז ב 22.7.1945 לאמא שבחרה להיות חד-הורית. הורי לחמו במחתרת בנאצים בפריז, עד שהצליחו לשחרר את העיר כשנה לפני שנולדתי.

דודי שרוליק "נעדר" מהקרב

דודי שרוליק, האח הצעיר ביותר של אמא, היה חבלן בחטיבת אלכסנדרוני.

בלילה שלפני הכרזת המדינה 13.5.1948, יצאה החטיבה לפעולה בכפר סבא הערבית. בדרכם חזרה עלו על מארב בפרדס ומהקרב הזה נעדרים עד היום שבעה לוחמים ביניהם שרוליק.

כ- עשרה ימים אחר כך מגיעים נציגי הצבא להודיע לסבים על היעדרותו. סבא וסבתא נחים את מנוחת הצהרים שלהם והשליח משאיר את הפתק על השולחן במטבח.

סבא שלח לאמא שלי (בצרפת) מכתב המספר על היעדרותו של שרוליק. המעטפה מוחתמת " טיסה ראשונה מדינת ישראל – צרפת".

עוד בטרם פתיחת המכתב, לאמא שלי ברור שמעטפה זו צריכה להישמר. מעטפה זו היוותה את תחילת אוסף הבולים העצום שיש לי היום.

בעקבות המכתב, החליטה אמא שנעלה לארץ ישראל לחפש את שרוליק. וכך כעבור פחות מארבעה חודשים, בשנת 1948 עגנה האונייה פאן-יורק (בעברית: "קיבוץ גלויות") בחיפה ואנו ירדנו ממנה.

שהינו לילה אחד במעברת פרדס חנה ולמחרת עברנו  לרמת גן לבית שמול בית חרושת " עלית". שנתיים גרנו בדירת שני חדרים יחד אם סבא וסבתא, האחות הצעירה של אמא, חיה, עם בעלה הטרי, אמא ואני.

כאמור, דודי שרוליק נחשב נעדר, חלל צה"ל שמקום קבורתו לא ידוע.

ילדות ברמת גן

אחרי שנתיים עברנו, אני ואמא לדירה משלנו. ילדותי עברה עלי ברמת-גן, כאשר כל המשפחה גרה אחד ליד השני ברחוב קטנטן.

היינו נפגשים על בסיס יומיומי וחיינו כחמולה בהרבה מובנים.

בשנת 1950 , כשהיית כבת 5 וחצי היה חורף רציני וירד שלג בכל הארץ. קמתי בבוקר לעולם לבן. הילדים הבוגרים בנו בובת שלג בחוץ, רציתי להצטרף אבל היה לי קר מדי ולכן הבאתי סיר עם שלג הביתה כדי לשחק בשלג בתוך הבית. אבל השלג נמס מהר ונשארתי עם סיר ובו מים מלוכלכים.

בילדותי היינו מרבים לשחק בחוץ ובעצם, רוב החיים שלנו, כילדים, התנהלו ברחוב (שאגב, לא היה סלול). אהבנו לשחק במשחקי כדור (בעיקר: מחניים), בקלאס (שהיו לו חוקים קצת אחרים מהחוקים שלכם היום), תופסת, מחבואים ועוד.

אהבנו גם לאסוף דברים: ניירות מסטיק, עטיפות נוצצות של שוקולד (קראנו להם: זהבים), מפיות, בולים וכל דבר שעלה על דעתנו.

במבט לאחור, יכולה להגיד בוודאות שהייתה לי ילדות מאושרת.

בתמונה הזו , אני ושקד נכדי מציגים במפגש: "חפץ שעבר מדור לדור" את התעודות והמכתבים  הקשורים להעדרות דודי שרוליק.

הזוית האישית

סבתא נדין: שקדי, מאוד חשובה הייתה עבורי ההשתתפות שלנו בתכנית המופלאה של הקשר הרב דורי. שמחתי לשתף אותך בחלקים מחיי ומזכרונותי. שקד: מאוד נהניתי. היה לי חשוב שהשתתפתי בתכנית כי למדתי דברים חדשים על סבתא שלי וסבים אחרים. בהחלט ממליץ להשתתף בתכנית. אוהב אותך.