מאגר סיפורי מורשת

רן שרון הוא בשבילי (כפיר סעיד), סבא רבא, סבא של אימא שלי  (לצורך הסיפור נקרא לו סבא רן).

סבא רן נולד באוסטריה בתאריך 19.5.1919, בשם ריכרד שטרן. שם אמו, אמה ושם אביו אינו ידוע. בגלל שאמו עבדה מאוד קשה, הוא בילה הרבה עם סבא שלו, איזידור שטרן, שנפטר בשנת 1935.

בשנת 1933 בהיותו בן 14, הצטרף לתנועת נוער ציונית בשם בית"ר. שם הוא הכיר את סבתא רבתא שלי, רנה גינצברגר.

זהו סמל תנועת הנוער בית"ר במלאת 10 שנים להקמתה בשנת 1937

סבא רן לא היה איש דתי, אך בכל זאת הלך מדי שישי ובערבי חג עם סבו לבית הכנסת.

בתנועת הנוער הוא גילה את הציונות והחליט שהוא רוצה לעלות לפלשתינה, לכן הוא עזב את בית הספר והתחיל לעבוד כשוליה בייצור מוצרי מתכת. במקביל הוא למד בבית ספר מקצועי (פעם בשבוע) כדי ללמוד את התאוריה שמאחורי המקצוע.

במרץ 1938 אוסטריה סופחה על ידי גרמניה, במהלך הנקרא אנשלוס. כתוצאה מכך החלו מעשי אלימות וביזה כלפי היהודים, במטרה לבודד אותם ולנשל אותם מרכושם, מהשפעתם הציבורית והתרבותית בדרך להשמדתם.

סבא רן וסבתא רנה היו חברים פעילים בבית"ר ולכן נכללו שניהם במשלוח הראשון שאורגן על ידי משה גלילי לפלשתינה, על גבי הספינה ארטמיסיה. לאחר בירורים שסבתא שלי עשתה, הסתבר ששמה של הספינה שונה ל"אף על פי". סבא רן וסבתא רנה לקחו מספר דברים בתיק גב (סבא לקח אתו  שעון כיס של סבא שלו, תמונה של אמו, הסיכה של בי"תר וכמה בגדים). הוא נפגש עם רנה והוריה בתחנת הרכבת בוינה. הם נפרדו ממשפחותיהם ועלו על הרכבת לפיראוס ביוון, שעברה דרך יוגוסלביה, שם עלו 381 חברי בית"ר וינה על שלוש ספינות בדרכן לפלשתינה. צריך לציין שזו עלייה בלתי לגאלית, כלומר, הבריטים, ששלטו בפלשתינה לא נתנו לעולים להיכנס לארץ. לכן, כל הספינות עם העולים היו צריכות להתקרב לחוף כדי להוריד את האנשים מבלי שהבריטים יבחינו בהם.

בתאריך 24.6.1938 התקרבו הספינות לחוף וסבא ירד לסירה קטנה שהובילה אותו ועוד חברים לחוף. בשלב מסויים סימנו אנשי הפלי"ם (פלוגות הים המשוייכות לפלמ"ח) שהבריטים מתקרבים ולכן הספינות התרחקו שוב מהחוף. סבתא רנה ירדה יומיים אחריו לחוף.

הנה מסלול ההפלגה שלהם מפיראוס לפלשתינה:

מכיוון שסבא רן וסבתא רנה לא הכירו אף אחד בארץ העבירו אותם לפלוגת בית"ר בראש פינה, שם נשארו כחודשיים ואז הועברו לפלוגת בית"ר בזיכרון יעקב.

סבא רן ניסה לחפש כל עבודה מזדמנת על בסיס יומי. הוא עבד בחקלאות, בכרמים, בסיקול אבנים, בבניית תחנת המשטרה של זיכרון יעקב וכדומה. גם סבתא ניסתה למצוא עבודה בחקלאות. ניתן לומר שסבא למד את העבודה מתוך הסתכלות על החברים שסביבו והשתדל לעשות כמיטב יכולתו. בעצם כל יום הוא חיפש עבודה מחדש והיו לפעמים ימים שלא הייתה לו עבודה והוא נשאר רעב.

בתאריך 31.10.1938 סבא רן וסבתא רנה התחתנו, עזבו את חבריהם בפלוגת בית"ר ועברו לגור בחדר בחצר של משחת ברקוביץ ברחוב המייסדים שבזיכרון יעקב. החיים לא היו קלים. סבתא רנה עשתה ארון בגדים מארגז תפוזים ששמה לו וילון וניסתה לתת לחדר מגע של בית עם תחושת חמימות.

הנה תמונה של סבתא רנה בחזית החדר שבחצר ברקוביץ 

חזית החדר בשנת 2015 

בתאריך 17.8.1939 נולדה אחות של סבתא שלי, רותי.

כדי לשמור על קשר עם החברים שהמשיכו לגור בפלוגת בית"ר, הם נפגשו איתם כל מוצאי שבת בבית קפה שבו הייתה גם מוסיקה לריקודים. באחד מהמפגשים הללו, פגש סבא רן קבוצה של חיילים בריטיים ששרתו בסביבה. מכיוון שהוא ידע אנגלית הוא פתח עמם בשיחה שבמהלכה אחד מהחיילים הבריטים אמר לו: "אנחנו נלחמים עבורכם, היהודים". דבריו אלו הרגיזו את סבא והוא החליט להתנדב לצבא הבריטי, מה שהיה אפשרי באותה תקופה.

וכאן מגיע הסיפור על השירות בצבא הבריטי:

הוא התגייס בתאריך 21.10.1940, לחיל החפרים ולאחר שהיה שלושה חודשים באימונים במחנה סרפנד (צריפין) נשלח למצרים.

זה הסמל של חיל החפרים

לאחר כחודשיים נשלח עם גדוד 603 ליוון לאתונה ושם פרקו מטענים שנועדו לשיגור לצפון יוון לחזית. חלק מחיילי גדוד 603 נשלחו צפונה. הקבוצה שנשארה באזור אתונה וסבא ביניהם, נקלעה להפצצה כבדה של האיטלקים, שהיו זרוע מבצעת של הנאצים. הוחלט לפנות אותם, יחד עם חיילים מגדוד החפרים 606 דרומה לכרתים.

בדרכם לכרתים, קרוב לאי מילוס, הופצצה שיירת הספינות שסבא על אחת מהן, גם ע"י פצצות טורפדו. סבא רן, שהשאיר את סבתא רנה ובתו רותי בפלשתינה, נדר נדר שאם יישאר בחיים בעקבות מתקפה זו ויחזור בשלום לאשתו ובתו, יצום כל ימי חייו באותו תאריך. פצצת הטורפדו החטיאה את הספינה והתפוצצה מעבר לה. מאז ועד יום מותו, סבא צם ב-22.4 לזכר אותו מאורע, זוכר ולא שוכח. ניתן לציין שהספינה נפגעה ואנשיה שחו לאי מילוס תחת התקפות אוויריות בלתי פוסקות. הם שהו באי כשבוע ימים עד שפונו ע"י משחתות בריטיות לכרתים. 133 חיילים מפלוגה 603 הגיעו לכרתים ושאר החיילים מפלוגת החפרים שהופנו לצפון יוון נהרגו או נפלו בשבי.

תקופה מסוימת אחרי האירוע הזה סבא הוכרז כנעדר. זאת על סמך תכתובת בין סבתא רנה והצבא הבריטי המצויה בידי המשפחה. רק בסוף יולי 1941 הוא נמצא והוחזר לאלכסנדריה במצרים.

הנה תמונה של סבא רן ליד האקרופוליס באתונה

מתאריך 26.3.1941 עם חבריו מגדוד 603 של החפרים. סבא מופיע שני מימין. סבא כתב באלבום ליד תמונה זו  שחלק מאותם חברים נהרגו במהלך אותו החודש במתקפה עליהם קרוב לאי מילוס. משמאל תמונה של סבא רן כחייל בצבא הבריטי ב-1941.

 מתאריך 26.3.1941 עם חבריו מגדוד 603 של החפרים

בשנים הבאות, עד השחרור במאי 1946 הוא שרת בעיקר באפריקה: בקניה, בלוב, במצרים וגם ביוון ובכרתים. סבא התעניין מאוד במכונאות ולמד באמצאות ספרות טכנית מקצועית באנגלית, תחזוקה שוטפת של כלי רכב שונים כולל טנקים. עד שמונה לאחראי על בית מלאכה לתיקון טנקים וכלי רכב שונים.

סבא משתחרר מהצבא  הבריטי ומקבל אותות גבורה

סבא השתחרר מהצבא הבריטי בדרגת רב סמל, שהייתה מאוד נדירה לחיילים יהודיים.

הנה הדרגה שלו

בתום שירותו, סבא קיבל ארבעה אותות מהצבא הבריטי

 הסבר על אותות הגבורה שסבא קיבל

עם שחרורו מהצבא הבריטי בשנת 1946 סבא חזר לפלשתינה לראשון לציון, לשם עבר עם סבתא רנה ורותי בשנת 1942. הוא עבד כמכונאי במוסך אבל בו בזמן היה גם במחתרת האצ"ל.

בשנת 1948 עם הקמת מדינת ישראל, סבא רן הצטרף לצה"ל, בהתחלה כאזרח ואחר כך כקצין. הוא מילא תפקידים שונים בחיל החימוש, ביניהם: מפקד בית מלאכה, מדריך ראשי במפקדת קצין חימוש ראשי וכסגן מפקד בסיס הדרכה 20. סבא הגיע לדרגת רב סרן והשתחרר מהצבא ב-1964. הוא מילא תפקיד של מהנדס אף שלא למד לימודים רשמיים.

בתאריך 11.12.1946 סבא קיבל מכתב מארגון יוצאי מרכז אירופה המודיע שאמו, אמה שטרן, הועברה ע"י הנאצים מווינה לאיזביצ'ה שבפולין שם רוכזו 6,000 יהודים שהגיעו מוינה בתחנת הרכבת בדרך להשמדתם. דודתו ברטה הועברה לריגה ונרצחה על ידי הנאצים. דוד נוסף, ליאופולד, הועבר למחנה בהונגריה ולא ידוע היכן ומתי מת. דוד נוסף, לודוויג, הועבר להרטהיים באוסטריה שם ביצעו הנאצים ניסויים בבני אדם והמתות חסד, עד שהומת על ידם.

זה סבא רן בהיותו בן 88 – סבא נפטר בתאריך 13.8.2014

העץ המשפחתי

הזוית האישית

כפיר: חווית המפגש הרב דורי שלי: באמצעות הסיפורים שסבתא סיפרה לי הכרתי יותר את תולדות המשפחה שלי, בעיקר את עלייתם לארץ של סבא רבא שלי וסבתא רבתא שלי. היה לי כיף ומעניין לשבת, להקשיב ולכתוב את סיפור חייו של סבא רבא.

אמיתי: בזכות התוכנית זכיתי להכיר חלק מסיפור משפחתו של חברי כפיר. למדתי דברים שלא ידעתי על משפחתו ובכללי. היה לי כיף ומעניין לשבת עם ריטה ולהיות חלק מכתיבת הסיפור.

סבתא ריטה: כפיר הוא אחד מארבעת נכדי. בידי מידע על שבעה דורות לאחור מכפיר, כולל מסמכים מקוריים ומרתקים עוד מסוף המאה ה-19. מאוד חשוב לי לספר לכל נכדי סיפורים על תולדות המשפחה כדי שידעו ויבינו מאיפה הם הגיעו לכאן ומה מורשתם. אני מרגישה חובה להמשיך ולספר להם, במיוחד משום שאני הסבתא היחידה שיש לכפיר. מאוד חשוב, לדעתי, להנחיל לדור הצעיר מה שורשיו, מאין הגיעו לארץ, מה דחף אותם להישאר כאן ומה המשמעות של החיים כאן. כל נכדי מכירים המון סיפורים על ההיסטוריה המשפחתית וזה מסב לי נחת רבה. אני עוסקת כבר כמה שנים באיסוף כל המסמכים, סריקתם וכתיבת הסיפורים השונים, כדי שאוכל להשאיר אחרי היסטוריה משפחתית מתועדת. המפגשים היו מאוד מרגשים לטעמי.