מאגר סיפורי מורשת

שמי מינה פינשטיין נולדתי במולדובה בשנת 1959, היתה לי ילדות טובה ונעימה.

בשנת 1973 אחרי מלחמת יום כיפור, ההורים שלי החליטו לעלות לארץ ישראל, אני הייתי בת 15.

הגענו לארץ כי מאוד רצינו לעלות, הרגשנו אנטישמיות בבית הספר וגם בעבודה של אבי ז"ל. יום אחד איזה ילד בבית הספר קרא לי "יהודייה, תיסעי לישראל עופי מהארץ שלנו". זה היה אירוע מאוד טראומטי עבורי ואני מאוד בכיתי, וגם ההורים שלי לקחו את זה מאוד קשה. לכן ברצון רב ובשמחה עלינו לארץ ישראל.

הגענו לקריית גת בשנת 1973 כל משפחתי: אני אחי וההורים שלי.

הביאו אותנו לאלפן הכניסו את כל הילדים שעלו לארץ. למדנו שם שפה, התחברנו עם ילדים אחרים שעלו לארץ, לא רק מברית המועצות אלא גם מארצות אחרות. התאקלמנו מהר מאוד דיברנו רק בעברית בין החברים, השתתפתי בכל הפעילויות של בית הספר – טיולים שנתיים, גדנ"ע. אחרי מלחמת יום כיפור היה בעיר משמר אזרחי והשתתפנו במשמר האזרחי. היינו מסתובבים עם נשק ברחובות.

כשהגעתי ארצה נרשמתי  לבית הספר "רוגוזין" בעיר, ולמדתי שם. אחרי זה התגייסתי לצבא והייתי אחות בבית חולים.

אני שומרת על קשר עם החברות שלי מהתיכון,  כי מכל החברות שלי העולות החדשות אני היחידה שהתאקלמתי עם הילדים הישראלים.

הזוית האישית

מינה: אני מאוד נהניתי מהתוכנית הזו זה נותן לדור הצעיר להכיר יותר טוב את הסבים וסבתות וזה יוצר קשר הדוק יותר בין הסבתא לנכדים. אני מאוד שמחתי שיש תוכנית כזו ושהנכדה שלי בחרה בי. אני מאחלת לכל הנכדים להיות אנשים הגונים טובים לכבד אחד את השני.