מאגר סיפורי מורשת

סבתא סופיה נולדה בשנת 1955 במולדובה והיא מספרת על משפחתה, משפחת אומנסקי.

כמו בכל משפחה יהודית גם במשפחות של סבא וסבתא שלי הייתה הסטוריה קשה שבה היו גם ניסים וגם נפלאות הכוללים פגישות מדהימות, אהבה, ויחסים ממש יפים. יחד עם זאת, כל זה גם באמצע אירועים והתרגשויות מפחידות ונוראיות של פוגרומים בשואה.

סיפור עלייתה של משפחתי מתחיל בשנות ה-20 של המאה ה-20 כשחיים נחמן ביאליק, אחד מבין המשוררים הכי גדולים של עם ישראל, "המשורר הלאומי", היה גם חבר משפחת אומנסקי ומורה לשפה העברית הראשון של סבא רבא שלי, מאיר אומנסקי.

סבא רבא שלי, מאיר שבבית קראו לו מייקה אומנסקי, נולד בעיר אודסה וגדל שם עד גיל 6, יחד עם שלושה אחים ואחות אחת. שנות ילדותו היו שנים קשות ברוסיה, קודם בגלל המהפכה הסוציאליסטית ולאחריה מלחמת אזרחים מאוד קשה ואכזרית. בנוסף לכל הקשיים שהיו לכל האנשים בגלל המלחמה, ליהודים במיוחד בגלל הפוגרומים.

חיים נחמן ביאליק היה חבר משפחת אומנסקי והמורה הראשון לעברית של סבא מאיר. הזמנים היו קשים אבל היהודים לעולם לא ויתרו ולימדו את ילדיהם בכל מחיר ובכול הזמנים. ככה חיים נחמן ביאליק עזר למשפחתי. הוא היה מגיע לביתם ומלמד את ילדיהם. לסבא מאיר אלה היו זכרונות מאוד יקרים והם נשמרו במשפחתנו מדור לדור.

בשנת 1922 משפחת אומנסקי הצליחה לעזוב את אודסה בברית המועצות, ולעבור בצורה בלתי חוקית את נחל דנסטר ולהתיישב בעיר בלץ בבסרביה (מולדובה היום) שהייתה תחת שלטון רומניה. סבא מאיר היה בדיוק בגיל 7 ולא יכול היה ללכת ללמוד בגימנסיה בגלל שלא ידע את השפה הרומנית, לכן הלך לבית ספר תלמוד תורה, שם הוא למד עד ששלט בשפה הרומנית והתחיל ללמוד בגימנסיה. סבא מאיר למד תואר ראשון לכלכלה באוניברסיטת העיר בלץ. הוא עסק בניהול  חשבונות בענף הבנייה. סבא מאיר היה מפורסם בכל ברית המועצות  כמנהל החשבונות הכי טוב וזכה בפרס של מנהל חשבונות למופת במשך 30 שנה.

סבי שמע לראשונה על ארץ ישראל בגיל מאוד קטן מפי ביאליק, כאשר ביאליק רצה לנסוע לארץ ישראל וככה "נדבק" בחלום העלייה לארץ ישראל. ביאליק חלם לקחת את מאיר אתו וניסה לשכנע את סבתא ברטה, אמא של סבא רבא מאיר, לתת אישור לקחת את מייקה לארץ ישראל. סבתא בטח לא אשרה את זה אבל ארץ ישראל לנצח נשארה חלום בשביל סבא מאיר.

סבא רבא מאיר שלי, דיבר על ארץ ישראל הרבה וככה משך גם את כל המשפחה. והחלום התגשם!  ב-19 באפריל 1990, כאשר משפחת רובינשטיין הגיעה לארץ ומאיר הצטרף כעבור כמה חודשים.

סבא רבא מאיר חי איתנו בארץ והלך לאולפן כדי להיזכר בשפה העברית. הוא לא פספס הזדמנות להתלונן על הקשיים בגלל "שזאת לא שפה שחיים נחמן ביאליק לימד אותי". האנשים כמעט התעלפו כאשר שמעו שחיים נחמן ביאליק היה המורה שלו.

סבא מאיר נפטר בשיבה טובה בארץ ישראל, ארץ אהבתו.

הזוית האישית

ליאב: למדתי הרבה מאוד דברים מענינים על סבא רבא שלי ולא ידעתי שהייתה לו ילדות קשה. גם הייתה גאווה גדולה לדעת שחיים נחמן ביאליק היה חבר של משפחתי ושהוא לימד את סבא שלי עברית ובזכותו משפחתי עלתה ארצה. סבתא סויפיה: שמחה על ההזדמנות שניתנה לה לספר אודות משפחתה. המפגשים היו מהנים ותמיד כיף לספר לנכדים על ההיסטוריה המשפחתית.