מאגר סיפורי מורשת

שמי אור אליהו, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי במסגרת המעורבות החברתית, בחרתי להביא את סיפורה של סבתי, מזל מלכה, שנולדה בישראל בשנת 1953 לבית משפחת אליהו.

סבתי מזל מספרת:

סבא וסבתא שלי היו ממגורשי ספרד שעלו לארץ והתיישבו בירושלים, בעקבות בעיות כלכליות ואישיות ירדו למצרים. בשנת 1950 אבי ואמי עלו לארץ ישראל ממצרים, בעקבות חלומם הציוני לחיות בארץ ישראל ואז נולדתי בשנת 1953.

ילדותי הייתה ילדות מקסימה ששילבה משחקים בשכונה ברמת גן וביקורים בפארק הלאומי בטבע המקסים של ארצנו. בבגרותי החלטתי לעזוב את העיר ולהתקרב לאדמה ולחקלאות והיה לי חלום לגור בקיבוץ.

התחלתי את לימודי בבית הספר "בליך", שברמת-גן ומשם עברתי ל"עיינות", שם למדתי חקלאות ולימודים עיוניים. אלה היו שלוש השנים היפות ביותר בחיי.

עבודה במטבח (סבתי בתמונה מסומנת בחץ)

בטיול שנתי

סבתי וחברותיה מבלות בסביבת הצמחיה של הפנימיה

בבוקר למדנו חמש שעות ואחר הצהריים עבדנו בחקלאות, עבדתי בגן ירק שבו גידלנו עגבניות ומלפפונים, נטענו פרדסים (עד היום הפרדסים שנטעתי קיימים) ובלילות רקדנו וניהלנו חיי חברה. הכרתי חברים חדשים שבאו מרקע שונה, נפגשתי עם תרבויות ועדות שבאו מרקעים שונים. נפגשתי עם תרבויות ועדות שלא ידעתי על קיומן.

עדה מימון

זכיתי להכיר את עדה מימון, מייסדת בית הספר. עדה מימון (פישמן) הייתה מהמייסדות והמובילות של מפלגת הפועל הצעיר ותנועת הפועלות, חברת הכנסת הראשונה והשנייה מטעם מפא"י וכמו כן מהיוזמות של חוק שוויון זכויות האישה(תשי"א). בשנת 1912 הייתה מורה ומחנכת במושבות, בשנת 1926 יזמה את הקמתו של משק הפועלות להכשרה חקלאית שהפך בשנת 1930 לבית הספר החקלאי "עיינות" בהנהגתה.

רוב החברים והחברות שלי בפנימייה היו ילדי קיבוצים וילדים מערי הפיתוח. בנוסף ללימודי החקלאות, היו חוגי העשרה כמו: דרמה, מחול, תקשורת בין אישית וכד'

כשסיימנו את לימודנו פרצה מלחמת יום הכיפורים. לצערי, רוב הבנים שלמדו איתי ב"במעיינות" שירתו בנחל ולחמו למען המולדת ומסרו את נפשם למען המולדת שכה אהבו.

הזוית האישית

סבתי מזל מלכה: אני מאחלת לנכדי אור אליהו להיות מאושר,לממש את עצמו,לחיות תמיד בארצנו ולהעביר את אהבת המולדת והערכים שרכשת ממני לילדיך ולסובביך.

המתעד אור אליהו: אני מאחל לסבתי היקרה מזל מלכה בריאות,אריכות ימים ואיכות חיים.