מאגר סיפורי מורשת

שמי רומי, אני בת 12 גרה בנס ציונה ולומדת בכיתה ו'1 בבית ספר "ארגמן". השתתפתי עם סבתא שלי בתכנית הקשר הרב דורי ויחד תיעדנו את סיפורה.

סיפורה של סבתא עופרה לרומי הנכדה

שמי עופרה. נולדתי בישראל למרגלית ומאיר רחבי ז"ל. סבי שלום ז"ל בגיל 13 גזר את פאותיו והגיע לארץ מתימן. בירושלים פגש את סבתי יונה ז"ל שנולדה בישראל רכשו בית בת"א ונולדו להם אחד עשר ילדים. הורי הכירו, נישאו ונולדו להם שלושה ילדים ואני הבכורה.

כשגדלתי לאחר התיכון התגייסתי לצבא שירתתי בחיל האוויר. לאחר השחרור טסתי לארצות הברית וצרפת. לאחר מכן עבדתי בבנק בת"א ובמקביל למדתי הנהלת חשבונות.

נישאתי בשנת 1973 ונולדו לי ארבעה ילדים. בגיל 40 החלטתי לעשות הסבה מקצועית, למדתי במכללת אחווה ובסיומה קיבלתי תעודת הוראה. במקביל לעבודתי בגן, למדתי פסיכולוגיה, חינוך גופני לגיל הרך, סלעים, מתמטיקה לגיל הרך, קרמיקה ופיסול במשי. עבדתי ברחובות עד לפרישה.

היום אני מרבה לשמוע הרצאות לטייל בארץ, לראות הצגות ולטייל עם הנכדים.

סיפורו של אבי מאיר ז"ל ואמי מרגלית ז"ל.

הורי מרגלית ומאיר נישאו בשנת 1947 בחתונה צנועה על גג ביתם של סבי שלום וסבתי יונה ז"ל. מאחר ולא היו עשרה אנשים למניין על מנת שיוכלו לחתן אותם, נאלצו לחפש ברחוב אנשים שיסכימו להיות עדים .

בילדותי גרנו בתל אביב על גג בניין בין שלוש קומות. על הגג גרו ארבע משפחות. לכל משפחה היה חדר ובחוץ מטבח אישי וחדר אמבטיה ושירותים משותפים. כל המשפחות חיו בשותפות ואחווה. הייתה זו תקופת צנע ואמי נאלצה לקנות בשוק שחור ביצים, חמאה, על מנת שיהיה לי אוכל בריא. אמי סיפרה שאם היה שקט בבית, היא מצאה אותי במטבח יושבת עם חבילת חמאה ואוכלת. אבי בחדר היחיד שהיה לנו בנה לי שולחן מעץ וכיסא.

אבי מאיר ז"ל

ארץ ישראל הייתה תחת שלטון המנדט הבריטי. אבי מאיר ז"ל בגיל 26 היה מפקד באצ"ל ברחובות וכינויו היה שמעון. מעטים הכירו אותו בשמו האמיתי. כאשר נכנסו אזרחים, היה עוטה מסכה שחורה עם פתחים לעיניים בלבד.

אבי השתתף במבצעים רבים, כגון בקסטינה, הרכבת בפתח תקווה והפלת מטוס הספיטפייר המצרי בתאריך י"א באייר תש"ח 2.5.1948.

לקט מאירועי שנת 1947 בארץ:

• "בתאריך 26.1.1947 אנשי אצ"ל, חוטפים קצין מודיעין בריטי יומיים לפניי המועד המתוכנן להוצאותו להורג של דב גרונר."
• "בתאריך 27.1.1947 אנשי האצ"ל חוטפים את נשיאו הבריטי של בית-המשפט המחוזי בתל אביב."
• "בתאריך 4.5.1947 כוחות האצ"ל פורצים לכלא עכו ומשחררים אסירים יהודים מלוחמי האצ"ל והלח"י."
• "בתאריך 12.7.1947 האצ"ל חוטף שני סמלים (סרג'נטים) בריטים בנתניה, ככלי מקח כנגד שלושה נידונים למוות הכלואים בכלא עכו."
• "בתאריך 29.7.1947 הבריטים מוציאים להורג את לוחמי האצ"ל, אבשלום חביב, יעקוב וייס ומאיר נקר .שנתפסו במהלך הפריצה לעכו."
• "בתאריך 29.11.1947 החלטת האו"ם על תוכנית החלוקה ועל הקמת מדינת ישראל."
• "30.11.1947 כ"ט בנובמבר נפתחת מלחמת העצמאות מהומות בירושלים, ערבים צועדים לכיכר ציון ונחסמים על ידי הבריטים."

אבי מאיר ז"ל וחבריו פוצצו את משטרת רמת גן. הבריטים חפשו אות, ואבי נאלץ לברוח ולהסתתר בעליית גג אצל אישה מבוגרת. הבריטים תפסו את אהרון ז"ל אחיו של אבי וניסו לדלות ממנו פרטים וכאשר לא הצליחו כלאו אותו למספר חודשים.

הפלת מטוס הספיטפייר ע"י אבי מאיר ז"ל   

"האצ"ל נוסד בירושלים בשנת 1931, מרבית אנשיו היו צעירים מתנועת הנוער הרוויזיוניסטית בית"ר. זאב ז'בוטינסקי היה "מצביא האצ"ל". ישנם היסטוריונים הרואים במאבק שבו השתתף האצ"ל, גורם משמעותי ביציאת הבריטים מא"י.

בשנים הראשונות של מדינת ישראל לא היה ביטוי ממלכתי למורשת האצ"ל ובשנת 1949 דרש בגין מן הממשלה להעניק ליוצאי אצ"ל זכויות כמו שהעניקה לחברי ההגנה. ובראשית שנות החמישים החלו בהנצחה. בשנת 1964 החליט ראש הממשלה לוי אשכול על העלאת עצמותיו של זאב ז'בוטינסקי לקבורה בישראל. קיים מוזיאון האצ"ל במצודת זאב ומוצגים בו תולדות הארגון, פעולות וכו'. תולדות הארגון מוצגות גם במוזיאון האצ"ל בפאתי יפו, ובמוזיאון אסירי המחתרת בירושלים בעכו ובמוזיאון האצ"ל בתל אביב .

תמונות: תעודת שירות של מאיר ז"ל ותמונת יום הנישואין של מאיר ומרגלית ז"ל

אמי מרגלית ז"ל

אמי מרגלית ז"ל, כל חייה התנדבה בעמותות שונות כמו הורים שכולים וביטוח לאומי, וקיבלה תעודת הוקרה מהנשיא על פועלה במשך השנים בהם התנדבה.

מידי פעם הייתה מספרת על אירועים שונים ושיחות שניהלה עם ההורים השכולים.

באחד הימים קיבלה טלפון על הורה שכול שנפטר שבמשך 10 שנים נהגה לבקר אותו. כאשר הלכה לנחם, משפחתו שאלה את אמי כיצד יכולת לשבת כל כך הרבה שעות ולשוחח עמו מאחר והתקשה בדיבור. אמי סיפרה למשפחה סיפורים אישיים שסיפר לה ועל המגירה שבה שמר תמונות והסביר לה את הסיפור מאחורי כל תמונה. משפחתו הייתה המומה כי להם לא הייתה הסבלנות לחכות עד שיוציא מילה מפיו. אמי הייתה מיוחדת במינה עם המון סבלנות וחמלה. אחיו הודה לאמי על השנים שהייתה במחיצתו. אמי תמיד טענה חבל שלא עבדתי, והשבתי לה כל חייך התנדבת בעזרה לזולת וזאת עבודת קודש (אמנם ללא משכורת). הורי היו זוג שאפשר ללמוד מהם. הם ניחנו בסבלנות, אהבה לזולת ואהבה אחד את השנייה.

תעודות הוקרה לאמי מרגלית ז"ל

הזוית האישית

נהנינו לעבוד יחדיו ולהיפגש פעם בשבוע ולחוות חוויות אישיות.

הנכדה רומי: גיליתי הרבה דברים אודות סבא רבא וסבתא רבתא שלי לפני קום המדינה על החיים הפשוטים והיפים, על הסתפקות במועט, על פועלו של סבא מאיר ז"ל ועל התנדבותה של סבתא מרגלית ז"ל.

במסגרת עבודתי בתכנית "הקשר הרב דורי" גיליתי דברים שלא ידעתי על סבתא עופרה.

סבתא עופרה: כאשר נולדה רומי נכדתי הראשונה כיניתי אותה בשם שמחת חיים שלי, כך הרגשתי ברגע שהגיחה  לעולם. שמחתי להיות עם רומי ולספר אודות הורי וחייהם ובכך להחיות את סיפורם, (אמנם על קצה המזלג), אך בטוחני שרומי תעביר את הסיפור לדורות הבאים. המפגש העשיר גם אותי לשמוע סיפורים של שאר הנוכחים ולהכירם, לכל אחד סיפור משלו וחשוב שייכתב וישמר.

המסר שלי לרומי :תמיד סמכי על תחושות ליבך אל תחפשי תירוצים והאשמות אלא חשבי כיצד אפשר לפתור בעיות.

תודה למנהלת ביה"ס תמר דוד שהובילה את התכנית "הקשר הרב דורי" וסייעה בכתיבתו ועל המפגשים המגוונים.