מאגר סיפורי מורשת

בס"ד

שמי ברינדי שטרן, במסגרת שיתוף פעולה בין המרכז הקהילתי בביתר עילית, במסגרת "באים לטוב" – מערך ההתנדבות הלאומי של ותיקים בישראל לבין תכנית הקשר הרב דורי, אני מעלה למאגר המורשת סיפור תיעוד משפחתי אודות סבי, מנחם מנדל ראובן גפנר (במקור רוזנבום).

סבא מנחם מנדל ראובן נולד בסטאנוויץ, בשנת תרס"ה (1904). הוא עלה לישראל בשנת תרפ"ה (1924). הוא נולד להוריו, שמואל ודינה רוזנבום, מאוחר יותר שינו את שם המשפחה לגפנר.

מתולדותיו

עם נצנוצי שמש האביב, ביום ב' בניסן תרס"ה, נולד לרבי שמואל ומרת דינה בנם בכורם אשר נקרא שמו בישראל מנחם מנדל ראובן, הבית כולו נתמלא אורה, אביו ואמו השגיחו עליו בשבע עיניים וחינכוהו לאהבה יוקדת לתורה ויראת שמים טהורה. בבית משפחת רוזנבוים שמרו מכל משמר על ה"אוצרות" היקרים, הם הילדים אשר חנן אותם ה'. ההורים התנזרו ממנעמי העולם הזה, והקדישו את רוב זמנם להנחיל את מורשתם לילדים היקרים.

אישיותו הדגולה ומסירות נפשם של הוריו למען החינוך הטהור חישלו את רוחו הצעירה והם שעמדו לו עם התבגרותו לעמוד איתן בניסיונות התקופה כשתנועות ורעיונות שונים כקומוניזם, הציונות ודומיהם התפשטו בארצות מזרח אירופה, והשפעתם הייתה ניכרת במיוחד בקרב הנוער שנסחף במערבולתם המסחררת. (השפעתו של האב על הילד הייתה כה עמוקה וחודרת עד שכל ימיו עד יומו האחרון שגור היה בפיו להזכיר: 'כך ראיתי אצל אבא', 'כך שמעתי מאבא' או 'כך נהג אבא')

הכיסופים לארץ הקודש

לאחר שנתעלה במעלות התורה והיראה, נמשכה נפשו של מנדל לעלות לארץ הקודש, להגיע לעיר הקודש ירושלים, לחונן את עפרה ולהתאבק בעפר רגליהם של גדולי וצדיקי הדור. ההורים, בשמעם זאת, התלהבו והצטרפו גם הם לשאיפתו לעלות לארץ הקודש, אך באותם ימים הייתה העלייה לארץ ישראל כרוכה בקשיים גדולים, כפי שכבר כתבו חז"ל שארץ ישראל נקנית בייסורים, כפי שתיאר ר' מנדל בעצמו את סיפור עלייתו לארץ.

הרבה קשיים עברו עד שהשיגו את האישורים המתאימים לעלייה לארץ, הן אישור היציאה ממדינתו והן את אישור הכניסה לארץ ישראל שהייתה תחת השילטון הבריטי. הקשיים התחילו אצל שר העיר, בפנים חמורות סבר דחה את היהודים שבאו להתחנן בפניו לקבלת אישור יציאה. חדור אמונה וביטחון בהקב"ה התייצב מנדל לפני שר העיר, הניח לפניו סכום כסף וביקש ממנו אישור לצאת מרומניה לארץ ישראל. שלו ורגוע עמד מנדל לפני המושל, שכולו סמוך ובטוח שהשי"ת לא יעזבו וייתן את חינו לפניו. לאושרו ולשמחתו חתם שר העיר על האישור. בצאתו פלט השר מפיו: 'שר הפלך גם הוא צריך לחתום על יציאתך והוא לא יחתום כל כך בקלות כמוני', אך למרבה הפלא גם שר הפלך שנודע בעקשנותו ובקשיחות ליבו לא פצה את פיו ונתן את חתימתו בקלות.

עתה אצה להם הדרך, למנדל ולאביו ר' שמואל שנילווה אליו, לנסוע אל המפקד הצבאי של האזור ולקבל גם ממנו אישור יציאה. בדרכם פגש ר' שמואל את אחד מידידיו. והוא הבחין בעננת דאגה הנסוכה על פניו של ר' שמואל ושאל אותו לאן פניו מועדות. נענה ר' שמואל וסיפר על מטרת נסיעתם, כשכולו נרגש אמר לו אין זו אלא השגחה פרטית נפלאה! 'מפקד האזור שוהה בבית מלון אשר בבעלותו של חתני. אני בדרך להתאכסן שם, ואשתדל לסדר את העניין על הצד הטוב ביותר'. לאושרם לא היה קץ, השגחה שמימית, ואכן – לא ארכו הימים ואותו ידיד הגיע לביתו של ר' שמואל, בעיר סטאנוויץ, והאישור המיוחל ממפקד האזור נמצא בידו.

לאחר שזכו לראות עין בעין ישועת השם והאישורים של שר העיר, שר הפלך ומפקד האזור הגיעו לידיהם בלי קשיים, היו הם מלאי תקוה וביטחון שיד השם תנחה אתם להשיג בנקל את הסטרפיקט – אישור הכניסה לארץ ישראל.

בימים ההם שלטו האנגלים בארץ לאחר שכבשוה מידי התורכים במלחמת העולם הראשונה בשנת תרע"ז (1916). באותה שנה הסכימו האומות המאוחדות על מתן מנדט לבריטניה על ארץ ישראל לחזק את הישוב היהודי בארץ, אולם הנציב האנגלי בארץ נטה לחזק את הערבים בארץ וסביבותיה, האנגלים העלימו עין ממהומות הדמים אתם ביצעו הערבים והגבילו מאד את עליית היהודים לארץ ישראל. כמות מצומצמת של אישורי כניסה ניתנה לידי הסוכנות היהודית הציונית. על יהודי הגולה שחפצו לעלות ארצה נדרש להמתין במשך שנים לקבל אישור כניסה לארץ ישראל. באופן פלאי זכה מנדל להרגיש מבוקשו וקיבל סרטיפיקט.

בשלהי חודש מנחם אב, נפרד מנדל מבית אביו ומארץ מולדתו ושם פעמיו לעבר ארץ ישראל. היציאה הייתה לנמל קונסטנציה ומשם הפליג שלושה ימים ושלושה לילות. בערב שבת קודש, ראש חודש אלול תרפ"ה, התגשמה משאלת לבו ומנדל הגיע לשערי ארץ הקודש. מאז שעלה לארץ עד סוף ימיו נזהר שלא לצאת מתחומיה.

מאורעות תרפ"ט

שנת תרפ"ט נרשמה באותיות של דם על ההיסטוריה היהודית. הערבים שהתגוררו באותה עת בארץ ישראל עשו ככל העולה על רוחם, כשהם פורעים ורוצחים ביהודים שנואי נפשם. הנציבות האנגלית בארץ הוסיפה לגיטימציה למעשיהם, הנציב העליון סר ג'ון צ'נסלור נטע לחזק את הערבים בארץ וחסם בכל דרך אפשרית את ההתפתחות של הישוב היהודי בארץ. שמו של הרב מנדל הלך לפניו בישיבה כאחד המצוין במידות טובות, בהוגנות ובלימוד התורה. שידכו לו את הבת של הנגיד פסח יעקובזון, שהיה מנכבדי העיר וחפץ לקחתו לחתן לבתו אסתר מירל, ובשעה טובה ביום ז' לחודש טבת תרפ"ז באו בקשרי שידוכין.

עולם חסד יבנה

כל ימיו אגר ואסף ר' מנדל מעשי חסד ומצוות בעוז ובהתמדה.

התקופה: ירושלים בעת מלחמת העולם השנייה. מכונת ההשמדה באירופה פעלה במלוא עוזה ואל ארץ הקודש הגיעו אודים מוצלים אשר הצליחו להציל עורם מבין השיניים, שבורים ורצוצים, תרים בעיניים אחר פרוסת לחם. בירושלים הייתה עניות גדולה והתקשו לבוא לעזרתם של הפליטים. ר' מנדל התפרנס מחנות עופות שפתח אך גם בביתו שרר מחסור רב, הוא התקשה לראות את עשרת ילדיו הרעבים, ולמרות זאת נגע ללבו מצבן של משפחות שידעו חרפת רעב, מחלות וסבל רב. רבים היו בירושלים אשר נזקקו להחלמה, במיוחד אלו שבאו מהמלחמה שבורים ורצוצים. ר' מנדל נרתם לעזרתם בכל יכולתו, במלבושים הגונים, נעליים ומזון – הייתה זו אהבת חסד ללא גבולות. בד בבד הקים ר' מנדל בחודש טבת תש"ז קופת גמילות חסדים ("אהבת ציון וירושלים") וכן יסד חברת 'מלבושי כבוד'.

שנת תש"ז (1946) הביאה בכנפיה קשיים וצרות ליהודי ירושלים. הבריטים הכריזו על מצור והציבו גדר תיל לכל אורכו של רחוב 'מאה שערים', הצד השמאלי של הגדר פנה לשכונת 'בית ישראל' .'בתי אונגרין' הוכרז כאזור צבאי סגור ומסוגר, אין יוצא ואין בא וכל הנתפס אחת דינו. מצב הנצורים היה קשה מאוד. ר' מנדל במאמצים רבים הצליח לבוא לעזרת אחיו ולהצילם מחרפת רעב, כשהוא מעביר סלים מלאים על גבי חבלים שנפרסו מעבר לגדר התיל, ממרפסת למרפסת שמעבר לכביש. בפורים חילקו דגים, יין, ביצים, ירקות ועוד מוצרי מזון ובכ"א אדר משיגים שוב תפוחי אדמה לבני ירושלים הנצורים. בערב פסח שוב חילק יין ומצות בחצי מחיר, לפי שכעת בימי הדחק אין בשר, אין ביצים ואין תפוחי אדמה, לפחות יאכלו מצות וישתו יין לשבעה. כל בני משפחתו של ר' מנדל נרתמו למשימה קדושה זו. חשוב לציין שכל מעשי החסד שעשה היו בנוסף לתורה הקדושה שישב ושקד על דלתיה בכל דקה פנויה.

ברכת כהנים

ר' מנדל קבל כתב יד עתיק ובו כתוב כי בהתאסף שלוש מאות כהנים יחד לברך את עמו ישראל, זהו עת רצון גדול. כאשר ר' מנדל הבין את המשמעות, החל לפעול לערוך ברכת כהנים המונית בכותל שמתקיים עד היום פעמיים בשנה.

ברכת הכהנים הראשונה נקבעה ליום שלישי ג' בכסלו תשל"א. הוא פרסם מודעות קטנות ברחוב ומודעה בעיתון 'המודיע'. ללא כל תעמולה, רחובות העיר השחירו מרוב אדם, המונים נהרו בכל סמטאות ירושלים המוליכות לעבר הכותל המערבי. אפילו הערבים שאלו מה קרה ביום חול רגיל, "חג ה' לנו", הייתה התשובה, חג של ר' מנדל גפנר.

ר' מנדל זכה לשבעה עשר ילדים. הם גדלו בחדר וחצי ותמיד היו שמחים ועליזים. איש לא אמר: 'צר לי המקום', תמיד צהלתם בפניהם.

בצוואתו שכתב בשנת תשמ"א כתב בין היתר: "אבקש מכם בניי היקרים להמשיך בגמ"ח כמה שאפשר, כי עולם חסד יבנה וזה יסוד קיום העולם, ונוהג בין לעניים ובין לעשירים, פעמים רבות זהו קיום נפשות ממש, ולכן תראו להגדיל הפעולות עד כמה שאפשר, בשכל, בנדיבות וברכות. תקבלו פני הלווה והמקבל, כי אנשים אחים אנחנו."

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת שיתוף פעולה בין באים לטוב – מערך ההתנדבות הלאומי של ותיקים בישראל ותכנית הקשר הרב דורי, התשפ"ג 2023.