מאגר סיפורי מורשת

שמי טובה אסתר פרסיקו, נולדתי ב-טו' סיון 1944 בתל אביב.

אני קרויה על שם סבתי שקראו לה גיטל, שמשמעותו טובה, ואסתר על שם אחותה של הסבתא. בני המשפחה קראו לי תמיד טובל'ה. שם המשפחה המקורי מוצאו מפולין ,בעקבות נישואי לפרסיקו. אני נולדתי בארץ, אך אחיותי נולדו בפולין.

אני הייתי הקטנה בבית, בת הזקונים. היו לי שתי אחיות גדולות ממני , בהפרש של עשר שנים ושלוש עשרה שנים. בילדותי גרנו בתל אביב, בדירה בת שלושה חדרים. לאבי הייתה חנות, שלאחר מכן הפכה למכולת קטנה ברחוב הסמוך.  מגיל צעיר הייתי הולכת לעזור לו בשעות אחר הצהריים, כי אמא שלי לא הייתה אישה בריאה, ולא יכלה לעזור לו. סבא וסבתא לא היו לנו, וגם דודים ודודות לא. למעט דודה אחת אחות של אבא, כי כל המשפחה של הוריי נספתה בשואה הארורה.

התחביבים שהיו לי

הייתי אוספת מפיות , כרטיסי ברכה. עטיפות של שוקולד, זהבים קראנו לזה. שמרנו אותם בתוך ספר .

שבת אחרי הסעודה הייתי הולכת לחברה, ומבלה איתה כמה שעות. אהבתי לשיר וגם היום אני שרה עם עצמי. אימי הייתה שרה לי ביידיש שהייתה שפת האם שלהם מפולין, שם נולדה.

כשהייתי בגן טובה, הגננת ניגנה בפסנתר שהיה תמיד בגן אני זוכרת שהייתה הצגה בגן ואני הייתי הדחליל. כשהייתי בגן חובה היה לנו שלג בגן ועשינו כל מיני צורות. בהמשך, למדתי בבית ספר "תלפיות" בתל אביב. הייתה לי מורה מאד צעירה בכיתה א'-ג' מאד אהבתי אותה ושמרתי איתה על קשר גם כשעזבה. בתיכון למדתי בבית ספר ערב שנקרא גב"ע בתל אביב ( גימנסיה בני עקיבא ) ובבוקר עבדתי עם אבי בחנות המכולת, יש לי חברה מתיכון גב"ע מאז עד היום.

התחתנתי צעירה והמקצוע שלי היה אמור להיות במשרה מלאה ומאוד נהנתי ממקצוע זה . רק כאשר נירית בתי הייתה בת שש התחלתי לעבוד בבית האופנה "צפירה".

אני מאד אוהבת את חג הסוכות כשסבא היה חי, הייתה לנו סוכה גדולה על הגג, ובסוכות היינו נפגשים עם כל המשפחה בחול המועד. היה ממש נפלא והזיכרונות מאד מרגשים. גם היום אנחנו משתדלים להיפגש בחגים עם המשפחה המורחבת, והאירוע משמח אותי מאד וכן את כולם.

אירועים בחיי

כל לידה של ילד היה אירוע, כל ברית, ופדיון הבן, בר מצווה, בת מצווה וחתונות של הילדים. לאחר מכן חתונות של הנכדים ב"ה הרבה שמחות ומעשי חסד. לדוגמא: בוקר אחד הגעתי לקופ"ח ופגשתי אישה שאני מכירה, יושבת על כיסא . ניראה היה שאינה מרגישה טוב .אמרתי שלום ושאלתי "מה קורה?" האישה ענתה: "אני מחכה שביתי תחזיר אותי הביתה אבל היא בעבודה עדיין". "אני אקח אותך" אמרתי לה, "לאחר שאגמור את עניני בקופה" . האישה בקושי הלכה, תמכתי בה עד הספסל בתחנת האוטובוס. ואמרתי לה: "חכי כאן אלך להביא את הרכב שלי". הבאתי את הרכב, עזרתי לה להיכנס ולקחת אותה הביתה. ליד הבית פגשנו אישה שבאה להיות איתה, והיא עלתה איתה למעלה לדירתה. היה לי סיפוק רב, כי עשיתי מעשה חסד.

הזווית האישית

טובה: מאד נהנתי להיות בקשר נכדתי אמונה, זה יצר קרבה מרובה בנינו. התוכנית היא רעיון יפה, וגורמת לקרבה בין הילדים לסבא וסבתא. אני מאחלת לאמונה הרבה הצלחה בחיים, ושנזכה לשמור על קשר קרוב תמיד .