מאגר סיפורי מורשת

שמי יעל בנימיני. משפחתנו נוסדה בערב פורים בשנת 1970. כמו הרבה דברים טובים, לא ידענו בזמן אמיתי שאנחנו מייסדים משפחה. אחרי ששמעה מסבתא את כל הסיפור, נגה כתבה תסריט וצילמנו את תולדות הפגישה של סבתא וסבא.

זה תקציר הסיפור: יעל הגיעה לחיפה לסעודת פורים אצל חברתה עדנה. בצהרי היום יצאו עדנה ויעל לטייל ברחוב החיפאי היפה, ופגשו במקרה את יוסק'ה, אבא של יואב. יוסקה, שהכיר את עדנה כחברת ילדות של יואב, הזמין אותנו לעלות אליהם, כי יואב הגיע מהצבא ל״רגילה״ לפורים. לאחר הכרות ופגישה קצרה נפרדנו בלי תכנית להיפגש שוב.

אחרי שיצאו, הסתבר ליואב שחופשתו הלא מתוכננת מהצבא מפריעה למסיבה שתיכננה אחותו, והוא נאלץ למצוא לעצמו תכנית לערב פורים. רוב החברים היו עדיין בצבא, אך כיוון שידע שעדנה נמצאת בחיפה, הוא הזמין את עדנה ויעל לצאת ולחגוג את פורים בדיסקוטק. בסופו של הערב יואב ויעל הבינו שגורלם נקשר זה בזה.

סרטון תיעוד – סבא וסבתא:

עץ המשפחה

המשפחה שלי מהצד של אבא של סבתא

המשפחה שלי מהצד של אימא של סבתא

וכאן אנו מתקשרים לעץ המשפחה. במרכז העץ – סבא יואב וסבתא יעל. בהסתכלות קדימה, נולדו ליואב וליעל שלושה ילדים, ויחד עם בני זוגם נולדו  להם תשעה נכדים. נגה היא הבכורה במשפחתה, בת לאיילת וליובל, אחות לדפנה ולאלון. על החלק הזה בעץ המשפחה ועל סיפורי בני הדודים למשפחת בנימיני נספר עוד בפרק הבא.

הסיפורים המעניינים יותר שסיפרה סבתא לנגה נוגעים לחלק הקודם של עץ המשפחה. נגה שמעה לראשונה על קורות המשפחה של סבא רבא שמחה, שמשפחת אמו היגרה ברובה הגדול לארה״ב. היו לו שם חמש דודות ודוד, והרבה בני דודים, שאת כולם פגש כשהגיע לאמריקה לניתוח אזניים בשנת 1950. נגה שמעה גם על משפחת אביו, שחיה בעיירה במחוז לובלין שבפולין, לצערנו הרב נספתה כולה בשואה. למזל כולנו, אבא של יעל, סבא רבא שמחה, הצליח להציל את אמו, שלושה מאחיו ושתים מאחיותיו כשהשיג עבורם ״סרטיפיקטים״ לעלות ארצה בשנת 1935, לפני המלחמה. אחיו ואחותו הגדולים ממנו נלקחו למחנות ההשמדה ולא שרדו. כמו כן שמעה על משפחתה של סבתא רבתא רבקה, שהוריה הגיעו לישראל כשהיתה תינוקת בת שנה בשנת 1925 והיא גדלה בתל אביב.

חפץ משפחתי: הפסנתר

סיפור זה מתקשר גם לחפץ שהצגנו בסרטון שאנחנו מצרפות לתיעוד. החפץ הוא הפסנתר של סבתא רבתא רבקה. מילדותה אהבה מוסיקה ולמדה לנגן בפסנתר, אבל הוריה, שהגיעו מרוסיה ללא רכוש או כסף, לא יכלו להרשות לעצמם לקנות לה פסנתר. היא ניגנה בבתים של שכנים וקרובי משפחה, ותמיד היה לה קשה למצוא מקום להתאמן. לימים, כאשר פגשה את בעלה לעתיד, סבא רבא שמחה, היא סיפרה לו שחלומה הוא שיהיה לה פסנתר משלה. זו היתה מתנת החתונה של אבא של סבתא לאמא של סבתא. הפסנתר הזה עבר לסבתא יעל לאחר שאמא שלה נפטרה, ועכשיו היא חזרה ללמוד לנגן ומנגנת עם הנכדים.

סרטון – הפסנתר המשפחתי

הזוית האישית

סבתא: תוכנית הקשר הרב דורי הייתה בשבילי חוויה מיוחדת. היא איפשרה לי לספר את סיפורי וסיפור המשפחה שלי לנכדתי האהובה נגה, ובעצם להבין ולהרגיש יחד איתה מה מתוך סיפורי העבר של המשפחה שלתוכה נולדתי ובה גדלתי משפיע עד היום על המשפחה שיואב, סבא של נגה, ואני בנינו יחד.

הסתכלות על עץ המשפחה שלי העלתה סיפורים וזיכרונות ששמעתי מההורים שלי על תולדות משפחותיהם. סיפורים בעיקר על המעבר מאירופה, מפולין ומרוסיה, לארץ ישראל, לארץ ישראל, שלמעשה הציל את הענף הזה של המשפחות ואפשר את הולדתנו כאן בארץ וייסוד המשפחה שלנו. הסיפור המרגש על אהבת המוסיקה של אימא שלי, והפסנתר שמלווה אותי כל חיי, ועל אבא שלי, שתמיד שר לעצמו ולאחרים (כמוני אחריו וכמו דפנה אחותה של נגה), שנותן לנגה את התחושה על מקומה של המוסיקה בחיינו.

הפגישה הראשונה של יואב ושלי, שנגה צילמה בסרטון שהיא כתבה לו את התסריט, מהווה את ייסודה של המשפחה קדימה. בהמשך, המאכל שנגה ואני בישלנו יחד, הוא הבסיס לתפריט ארוחת השבת הקבועה בביתנו, ארוחה שבה מתכנסת המשפחה כולה, וכל הנכדים שלנו, האחים ובני הדודים של נגה, מתחברים למשפחה גדולה ואוהבת, שממשיכה את שרשרת הדורות.

לסיכום, אני מודה ליוזמי התכנית על ההזדמנות לבלות זמן איכות מיוחד עם נגה, ולשוחח על נושאים לא שיגרתיים, לחלוק חוויות מהעבר ולחזק את תחושת הקשר המשפחתי, שמתחיל בעבר ונמשך לעתיד.

נגה: מתוכנית הקשר הרב דורי למדתי הרבה דברים חדשים שלא ידעתי עליהם בעבר ואני לא חושבת שהייתי יודעת אילולא התוכנית.