מאגר סיפורי מורשת

שמי אריאל כ"ץ  ואני תלמיד כיתה ה'2  בבית הספר ממ"ד בורג במזכרת בתיה. במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי אני מתעד את הסיפור של יצחק בקרמן סבי מצד אמי.

ההורים של סבי נולדו בלודז' שבפולין. הם נישאו וילדו שני ילדים – אברהם וחנה.

כשפרצה מלחמת העולם השנייה אבא של סבי (יעקב) נלקח למחנה ההשמדה "אושוויץ". הוא שרד את "צעדת המוות". אימא של סבי (אידה-יהודית) נשארה בגטו לודז' עם שני ילדיה.

תעודה מהגטו

תעודת עובד כפייה מהגטו – יהודית

באחת האקציות נלקחו שני הילדים להשמדה.

תמונות של יהודית עם בנה אברהם הי"ד. תמונה של הבת לא נמצאה…

שנה אחרי תום המלחמה מצאו ההורים של סבי זה את זו.

יעקב ויהודית

במשך שנים אחדות לאחר המלחמה אמו של סבי סירבה להביא ילדים לעולם משום שסברה שאין מקום להביא ילדים לעולם כה אכזר. באחד הלילות יהודית חלמה חלום בו הופיע אביה. בחלום אמר לה אביה, שעליה ללדת ילד כדי להמשיך את השושלת המשפחתית, אבל עליה לא ללדת על אדמת אירופה המקוללה, הרוויה בדם מיליוני יהודים, אלא בארץ ישראל (שיהיה "צבר"). בחודש השביעי להריונה הפליגה יהודית לארץ לבדה  – האב יעקב נשאר בגרמניה לסידורים אחרונים – שם ילדה את סבי (יצחק) ביולי 1950. את הברית ערכה לבד מכיוון שמרבית בני משפחתם נרצחו בשואה. חודש לאחר מכן עלה יעקב לארץ והמשפחה הקטנה התגוררה ביפו ואחר כך עברה לתל אביב.

סבי יצחק נישא לסבתי שרה לבית ברגמן. רק אם סבי זכתה להיות בחתונתם מכוון שאביו של סבי נפטר שנתיים קודם לכן עקב בעיות בריאותיות שנבעו מעבודות הכפייה באושוויץ.

לסבי ולסבתי נולדו שלוש בנות ועשרה נכדות ונכדים ביניהם אני אריאל דור כ"ץ.

אריאל דור כ"ץ וסבא יצחק

שמי השני דור ניתן לי על שם אם סבתי (דבורה – דורה).

את הסיפור הזה סיפרה אם סבי לסבתי. שני ההורים של סבי לא סיפרו לסבי ממה שעבר עליהם בימי השואה. האב יעקב לא סיפר דבר ואילו האם יהודית מדי פעם אמרה משהו בקצרה, אך מעולם לא הרחיבה.

באחת השבתות לאחר אירוסי סבי וסבתי נכנסה יהודית לחדר בו הייתה סבתי וסיפרה לה את הסיפור הנ"ל.

הזוית האישית

אריאל: לראשונה שמעתי את הסיפור הקשה של משפחתי מצד סבי שעברה את השואה, אשר כמעט כל בני המשפחה נספו בה. נחשפתי לקשיים הנפשיים שליוו את הולדת סבי והתרגשתי לשמוע כיצד החליטה אמו להביאו לעולם.

המפגשים עם סבי יצחק וסבתי שרה היו חוויתיים מאוד. לולא התהליך התיעודי לא בטוח שהייתי נחשף לסיפורי השואה ולהבנה של השורשים המשפחתיים שלי. את רוב המפגשים סיימנו (סבי, סבתי ואני) בחוץ באכילה ובהרגשה נעימה ושלווה. אני שמח על שיש לי סבא וסבתא מדהימים ומהממים.