מאגר סיפורי מורשת

שמי תמרה, נולדתי בשנת 1954 במוסקבה שברוסיה. היינו שתי אחיות. כשהייתי בגיל 3 אנחנו עברנו לגור בעיר אוני שבגאורגיה. העיר הייתה מאוד שקטה והיו בה הרבה יהודים. אמא שלי עבדה בבית מלון, ואבא שלי לא עבד. גדלנו לתרבות מאוד טובה. היא הייתה מאוד חשובה לנו.

אמא שלי תמיד אמרה לי לקרוא ספרים. היא אמרה שספרים נותנים המון מידע שאולי לא אוכל למצוא בשום מקום אחר. כשחגגנו את יום ההולדת ה-12 שלי, אבא שלי לא הרגיש טוב. ואחרי שבועיים, פתאום נפטר.

אחרי שנה, התחילה העלייה לארץ ישראל. כל עיירת אוני הגישה בקשה לעלות לארץ ישראל. בתוכם גם אנחנו.

ב- 15 במאי 1972, עלינו ארצה והתגוררנו בעיר באר שבע. שנה לאחר מכן הכרתי את בעלי יעקב, התאהבנו והתחתנו. נולדו לי ארבע בנות. יוכבד, נאווה,רינה ועדנה. רינה היא אמא של אור.

אני גידלתי את הבנות בבית, בזמן שבעלי עבד בבית הסוהר. כשהבנות גדלו, אני הלכתי ללמוד קורס מט"ב (מטפלות בקשישים). אני עבדתי 4 שנים באגודה למען הקשיש, ושנתיים בבית החולים הפסיכיאטרי בבאר שבע.

עבר זמן והבנות התחתנו והביאו ילדים. זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. וכיום יש לי גם נינים. אני ובעלי כבר פנסיונרים, ונהנים מהשושלת היפה שלנו.

הזוית האישית

אור: היה לי די מענין. למדתי על הילדות של סבתא שלי. איפה היא נולדה, איך היא עלתה לארץ, ועוד הרבה דברים. אני שמח שהייתה לי הזדמנות לחקור על כך.