מאגר סיפורי מורשת

נעם בן עזרא, תלמידת כיתה יב' בתיכון קציר ברחובות מתעדת את סיפורו של צביקה ליבנה במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי.

צביקה ליבנה נולד בשנת 1943 בקיבוץ כפר בלום. אחת החוויות הראשונות הזכורות לו משם, היא ממלחמת העצמאות.

במלחמה, פינו את הילדים ואת האימהות מהקיבוץ לבנימינה באמצע הלילה, בחורף. חצי שנה הם לא היו בבית.  האבות נלחמו והם נשארו מחוץ לבית. מבנימינה עברו לחיפה, ומחיפה חזרו לקיבוץ, כשמונה חודשים לאחר מכן ומאז הוא גדל בקיבוץ.

בקיבוץ, היה בית ילדים שבו היו חדרי שינה, מטבח, חדר אוכל וכיתת לימוד, הכל באותו מבנה. אחרי שסיים בית ספר יסודי בקיבוץ, עבר צביקה לתיכון אזורי בו למדו ארבעה קיבוצים ביניהם קיבוץ כפר בלום וקיבוץ כפר גלעדי.

צביקה מעיד על עצמו שהיה תלמיד לא ממושמע, מאחר ואביו היה מורה. בכיתה ט', הוא עבר לבית ספר חקלאי מחוץ לקיבוץ, בכפר גלים, לא רחוק מחיפה. לאחר שסיים את לימודיו בתיכון, דחה צביקה את גיוסו בשנה והלך לשנת שירות בכפר עזה, שם הוא עבד יחד עם חברי הקיבוץ ועם המתנדבים הנוספים.

צביקה גויס לנח"ל, עשה טירונות, קורס מ"כים וקורס קצינים, אחר כך היה שלוש שנים בקבע, השתחרר ועבר לערד יחד עם אשתו ובתו.

צביקה התחיל לעבוד בפוספטים בנגב ועבד שם עשר שנים, החל מתפקיד של מפעיל מתקנים כימיים ועד למרכז כל נושא ההדרכה במפעלי פוספטים בנגב. לאחר מכן הייתה מלחמת יום כיפור, צביקה גויס למרדפים אחרי קומנדו מצרי בסיני, שם היה מאה תשעים ושישה ימים. אחרי מלחמת יום כיפור ביקשו מצביקה שיבוא לעבוד בנחל שורק, שם עבד יותר מעשרים שנים ויצא לפנסיה.

לצביקה שלושה ילדים, עשרה נכדים ונין אחד. אשתו של צביקה, שושי, הלכה לעולמה ביוני האחרון, היא הייתה מורה לעברית בערד, לימדה בכיתות יסודי, ברחובות לימדה בשפרינצק, עברה לעבוד בסמינר למורות באחווה כמורה, עבדה שם שלוש שנים ואז קנה צביקה משק בסתריה ושושי עברה לעבוד בבית ספר ברמלה.

לאחר מכן, הם עברו לכפר ורדים. הם יצאו יחד לשמונה חודשים במזרח, הם היו בהודו, נפאל, שוב בהודו, תאילנד, קמבודיה, ויאטנם ולאוס. על המסע הזה צביקה כתב ספר שנקרא "מסע למזרח".

צביקה ורעייתו שושי 2019

צביקה עוסק רבות בכתיבה וכתב ספר נוסף שנקרא "שובר שגרה", ספר שהוא אוסף של סיפורים, שאחד הסיפורים בו הוא "עוגיות וקפה", סיפור על אחת מחוויות הילדות של צביקה בקיבוץ יחד עם חבריו משם.

הספר שובר שיגרה

הסיפור עוגיות וקפה מתוך הספר "שובר שיגרה" של צביקה ליבנה

צביקה ליבנה כותב על ה"לבד"

"בחיוך וברוח טובה", זה הוא המשפט שכתוב על קברו של אביו של צביקה, המשפט הזה מלווה את צביקה כמוטו בחיים והוא מאמין שאם לא נחייך ונשמור על רוח טובה נלך לאיבוד.

הזוית האישית

נעם בן עזרא: חווייתי מתכנית הקשר הרב דורי הייתה מעצימה ומעשירה. הכרתי את צביקה, אדם מעניין ומרשים בעל ניסיון חיים וחוויות מדהימות, שסיפר לי על נקודות וחוויות שונות בחייו, טובות יותר או טובות פחות, כל אחת מהן הייתה מרתקת ומשקפת עד כמה חייו הם עשירים ומלאי עשייה. נהנתי מאוד להקשיב לצביקה והלוואי ולכל אחד מאיתנו יהיו חיים עשירים ומלאים כל כך כמו של צביקה, ושלעולם לא נפסיק להיות עסוקים.