מאגר סיפורי מורשת

שלום קוראים לי אנג'ליקה יגודיב, אני בת 63, סבתא לארבעה נכדים ואימא לשני ילדים. נולדתי בברית המועצות לשעבר בשנת 1959, בקווקז, בעיר בשם נלצ'יק. המקום ממנו הגעתי הוא מקום עשיר בטבע מהמם: הרים מרשימים, מפלים יפהפיים, הכל ירוק והאוויר נקי וצח.

אימא שלי, פסיק ריבה ז"ל, במקור נולדה באוקראינה בעיר ניקוליב ובגיל 18 הגיעה לקווקז במסגרת תחרות כדורעף בה השתתפה, התאהבה במקום וכמובן באבא שלי, אלכסנדר יגודיב. הם החליטו להתחתן, הכי חשוב בשביל שניהם היה שהם יהודים. אין משפחה בברית המועצות לשעבר שמלחמת עולם השנייה לא נגעה ופגעה בהם. אימא שלי יוצאת אוקראינה (ברית המועצות לשעבר). כשהגיעו הנאצים לאוקראינה הם נאלצו לעזוב לקזחסטן וחזרו רק לאחר ניצחון של הצבא האדום (הרוסי). לעומת זאת אבא שלי, שהיה בקווקז – משפחתו הייתה ברשימת הוצאה להורג. ביום שבו ההוצאה להורג אמורה הייתה להתבצע, הגיע הצבא האדום והצילה את כל מי שנשאר בחיים.

לאחר יום הלימודים, היינו מתאספים עם החבר'ה והפעילות האהובה עלינו הייתה לעזור לאנשים מבוגרים ואלה ששרדו את המלחמה. היינו מביאים להם תרופות מבתי מרקחת, עושים קניות ועוזרים בבית ובגינות. הייתה לי גם אהבה מיוחדת לספורט הייתי מתאמנת בכדורעף. לאחר כיתה ח' הלכתי לבית ספר מקצועי לטבחות. עקב הצלחתי בלימודים קיבלתי תעודת הצטיינות וכרטיס טיסה לגרמניה.

נישואים

ההכרות שלי עם בעלי לא הייתה בשידוך למרות שמקום ממני באתי זה היה נהוג וגם התקופה הייתה כזאת, שכל הסביבה שלי הייתה מתחתנת בשידוך, אבל אנחנו התחתנו מתוך רגש. נפגשנו באוטובוס ומשם הכל התחיל. התחתנו והבאנו לעולם שני ילדים – בן ובת, וברוך השם ארבע נכדים: שלוש בנות ובן. לבעלי היו שלושה מפעלים לייצור חליפות ספורט ואני עבדתי כטבחית במסעדה עם אוכל מסורתי. לאחר עשר שנות נישואים התגרשנו אבל נשארנו ביחסים מאוד טובים.

העלייה לישראל

בשנת 1993 עלינו לארץ ישראל מקווקז מטעמי ציונות – אני ושני ילדיי, כשהם עוד היו ילדים בני 10 – 13. אבא שלהם נשאר בקווקז, בנה משפחה ונולדו לו עוד ילדים. כל כמה שנים אנחנו משתדלים לנסוע לקווקז כי המקום יפהפה ומלא בשפע של טבע. אני מממליצה מאוד לנסוע לשם בטיול הבא שלכם.

כשעשינו את העלייה למדינת ישראל בשנת 1993 מטעמי ציונות. הגענו משדה תעופה לבית מלון בתל אביב ולאחר מכן מתווך מצא לנו דירה בגבעת שמואל. הגענו לדירה ריקה ללא כסף. את השפע אני למדתי בעבודה לאט לאט וילדיי בבית ספר. הקליטה לא הייתה קלה, לא קיבלו אותנו כל כך נחמד. היו הרבה הערות גזעניות וכמובן שהעבודה היחידה שיכלתי לעבוד בה הייתה במשק בית. לאחר שנה התייאשתי ורציתי לחזור בחזרה לרוסיה. לאחר מחשבות רבות, אני לא יודעת מאיפה לקחתי כוחות, אספתי את ילדיי ועברתי לנתניה ולאט לאט התחלנו להתחבר למדינה עם הרבה קושי. היו ימים שלא היו לנו מה לאכול, אבל בסופו של דבר הילדים שלי הלכו לעבוד מאוד מוקדם בשביל לעזור לי. עברנו דרך לא קלה אבל נשארנו פה והסתדרנו בסופו של דבר.

הזוית האישית

יוליאן הנכד ההמתעד:  החלטתי לעשות את סיפור התיעוד על סבתא אנגליקה היקרה שלי שאני מאוד מעריך ומכבד. זה היה מעניין לגלות על החיים שלה לעומק, כי החיים שהיא עברה לא פשוטים. כך אני יכול לגלות את השורשים שלי ולדעת מהם המקורות שלי. במהלך העבודה אני מאוד נהניתי מזמן איחוד ואיכות עם סבתא שלי.