מאגר סיפורי מורשת

שמי נעה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סבתא שלי, סילביה שמעון. יחד אנו מעלות את סיפור חייה אל מאגר המורשת של התכנית.

סבתא סילביה שמעון או בשמה המקורי – סילביה פיפרגל, נולדה ב-19.11.1946 בעיר בקאו שברומניה. היא נולדה שנתיים אחרי שחרור רומניה, בתקופה רגועה יחסית. הוריה של סילביה הם פלורה ואברמל, גם הם נולדו ברומניה ולהם שתי בנות: סילביה וורדה, אחותה הקטנה של סילביה. בילדותה של סילביה לא היה להם הרבה כסף ולכן המשחקים ששחקה בהם היו פשוטים מאוד. הצעצוע האהוב עליה היה בובת גרב שאימא שלה (פלורה) הכינה לה. ורדה (אחותה הקטנה) נולדה רק כאשר סילביה הייתה בת 6. עקב כך, כאשר הייתה בבית, סילביה שיחקה עם החתול ואם הייתה בחצר שיחקה עם שני כלבים וכאשר הייתה עם חברים, השכונה הייתה מגרש המשחקים שלהם.

לימודים

כמו לכל ילד רגיל, תקופת בית הספר לא הייתה תענוג גדול. סילביה למדה בבית הספר היסודי מספר 5 ותיכון מספר 4 (ברומניה לבתי הספר לא היו שמות אלא מספרים). המקצועות האהובים עליה היו ספרות ומתמטיקה. כאשר סילביה הגיעה לשנה האחרונה שלה בתיכון, היא התחילה לחוש באנטישמיות של המורים וכן מכמה תלמידים מכיתתה כלפיה.

עלייה לארץ

בעקבות הלחצים של מצד המשפחה אשר היו הארץ ישראל, הוריה החליטו לעלות לישראל בשנת 1965, כאשר סילביה הייתה בת 18 היא ומשפחתה עלו לארץ בטיסה. סילביה התרגשה מאוד כאשר הגיעו לארץ. היא ומשפחתה גרו בלוד, היא למדה עברית באולפן בקיבוץ יגור, לבסוף הם היו מרוצים מהעלייה. על פי סילביה "ללמוד עברית זה לא היה פשוט כי עברית היא שפה קשה" אבל היא למדה אותה יחסית מהר.

היכרות, נישואים ובניית משפחה                                                     

בשנת 1966 סילביה התחתנה עם ינקו. היא הכירה אותו במקרה, כאשר נסעה לבקר את בני משפחתה בנס ציונה. ינקו היה שכן של בני משפחתה. ביחד הם הביאו לעולם שלושה ילדים: גילי הבכורה בשנת 1968, את אבי (אבא שלי) בשנת 1971, ואת צביקה הצעיר בשנת 1981. לסילביה יש שבעה נכדים: ענבר, אופיר וגל (הילדים של גילי),, נעה (אני) ועדי (אחותי הקטנה), מאי ואיתי (הילדים של צביקה).

לסבתא היה תפקיד ניהולי בבזק באר שבע ומשפחה גדולה ואוהבת. כיום סילביה בת 75 והיא חיה בשמחה ועם רוח אופטימית.

מהאלבום המשפחתי

עם המשפחה

הזוית האישית

נעה הנכדה המתעדת: החוויה שלי מתכנית הקשר הרב דורי הייתה טובה וחיובית. בזמן בו עבדתי על סיפור התיעוד לא רק למדתי על עברה של סבתא שלי, אלא גם שמרנו על קשר טוב וגם למדתי עובדה חדשה שלא ידעתי עליה.