מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1942 בחיפה , ישראל. הימים היו ימי מלחמת העולם השנייה. כשאני נולדתי והורי שלחו

הודעות על הולדתי לכל בני משפחתם בתפוצות, התברר שכבר לא נשאר אף אחד מהם. הורי אבי, בפולין

הושמדו והורי אמי ברומניה הושמדו.

 

הילדות שלי בחיפה הייתה בסך הכל ילדות מאושרת. גרנו אמנם בדירת חדר בתוך דירה שכורה וחלקנו

את השירותים והמטבח עם עוד משפחה. בשעות הפנאי בעיקר שחקנו כילדים בחצר. היינו משחקים בכדור,

בקלאס, טיפוס על עצים בעיקר עצי תאנה. בימי שבת היינו נוסעים במשאית של אבא לים ומבלים שם 

ימים שלמים. כשגדלתי, עברנו לדירה יותר מרווחת בת 2 חדרים, ושם גדלתי עד לכתי לצבא. הייתי בתנועת

נוער הצופים, מאד פעילה כולל הדרכה של חניכים צעירים.

 

בגיל 18 התגייסתי לצה"ל ושרתתי בחיל הקשר כצפנית. שנתיים שרות מאד מעניין. בסיום הצבא למדתי באוניברסיטה מיקרוביולוגיה. למדתי בירושלים באוניברסיטה העברית ובבית הספר לרפואה בהדסה.

תוך כדי לימודי התואר השני, פרצה מלחמת ששת הימים ואני גויסתי למילואים למשך חודש וחצי ושרתתי

במפקדה של פיקוד צפון.

 

לאחר הלימודים התחתנתי עם מיכאל שרף שאותו הכרתי מגיל 10. לאחר החתונה נסענו לארה"ב

כדי שמיכאל יוכל לסיים את לימודי ההנדסה אותם סיים בקליפורניה בשנת 1969. נולדו לנו 3 ילדים

כשהאמצעי בהם הוא רון אבא של איתי. כיום יש לנו 6 נכדים. כשחזרנו מארה"ב , התחלתי לעבוד בבית

החולים בילינסון, במעבדה לוירולוגיה וסיימתי את עבודתי כעבור 42 שנים.

 

כיום הנני גימלאית. בשנת 1977 עשינו פסק זמן מחיינו בארץ ונסענו ל 4 שנים לקניה באפריקה. גם שם

המשכתי לעבוד במקצוע בבית החולים של ניירובי וכמו כן עבדתי בבטחון אל על. בקניה נולד גם בני השלישי שי.

בשנת 1999 נולדה נכדתי הראשונה ליהיא ואחריה נולדו נגה, איתי, אורי, מיקה וגור כולם משוש חיי.

כיום, כגימלאית, אני עוסקת הרבה בספורט, לימודים, ובילוי עם משפחתי.

והשנה משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדי איתי.