מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי, גאולה ציון נולדה בכורדיסטן בשנת 1950 ועלתה לישראל בגיל חצי שנה, עם שבע אחיותיה ושני אחיה, היישר למושב נצרים. נצרים הייתה התנחלות במרכז רצועת עזה. בעת חתימת הסכמי אוסלו בספטמבר 1993 התגוררו ביישוב כ-25 משפחות, ובעת פינויו בשנת 2005 התגוררו בו כ-60 משפחות. תושביו עסקו במקצועות חופשיים ועבדו מחוץ ליישוב, וחלקם התפרנס מחקלאות. היישוב היה בעל אופי דתי, ופעלו בו בית כנסת, מדרשה ליהדות, מכון למורשת יהודי עזה, בית מדרש ובתי ספר.

כשהייתה בת עשרים וארבע, התחתנה עם סבא נתן , בשנת 1974. בתחילה הם גרו כשנה בירושלים, וב – 1976 הם עברו לגור בערד, והיא גרה שם עד היום.

אני מאוד אוהב לבקר את סבתא בשבתות וחגים, ולאכול קובה. קובה היא כופתה ממולאת, שמקורה במטבח הסורי אך נפוצה גם בעיראק, לבנון וכורדיסטן. ישנם מספר סגנונות של מעטפת לקובה, וסוגי המליות והבצקים משתנים לפי ארץ הכנתו. קובה עשויה סולת בלבד, בורגול בלבד, בורגול עם סולת, סולת עם קמח מצה, קמח, אורז או תפוחי אדמה. קובה בורגול לרוב מוגשת מטוגנת בעוד קובה סולת לרוב מוגשת במרק. המילוי מורכב לרוב מבשר בקר או בשר כבש, מעורבב עם תבלינים ובצל חי או מטוגן.

אמא של סבתא שלי סרגה גרבים ,סוודרים, צעיפים, חולצות ועוד. המיוחד בסריגתה הוא שהיא השתמשה בארבע מסרגות בו זמנית. אמא של סבתא רבא, לימדה את סבתא שלי לסרוג, כפי שנהגו לסרוג בכורדיסטן. הסריגה עברה מאם לבת במשך הדורות. סבתא שלי למדה מאימא שלה לסרוג, ועד היום אפשר לראות עבודות שהיא ואמא שלה עשו. העבודות היצירתיות נשמרו במשפחה. גם אח של סבתא אורג שטיחים.

צילום הגרביים של אמא ושל סבתא  נמצאים במוזיאון ישראל, בירושלים, באגף של יהודי כורדיסטן. הגרביים  המקוריות, נמצאים כיום אצל אח של סבתא יחד עם סוודר שאמו סרגה לו.

הזווית האישית

יפתח: נהניתי מאוד לשמוע את סיפורה של סבתא גאולה, ולשוחח עם סבתא שלי. המפגשים אפשרו לי ללמוד ממנה על המשפחה שלי. הופתעתי לשמוע ממנה, שהגרביים של אמא שלה מוצגים במוזיאון ישראל, ולמדתי ממנה על חייה, ועל הייחודיות של הסריגה במשפחתי.