מאגר סיפורי מורשת

אני אמנון כהן, בנם של תמר ויצחק, נולדתי בירושלים בתאריך -11.02.1938.

אבי היה חייט במקצועו, הוא עבד בבית, בני הבית עזרו לו כל אחד במה שיכול, אחד היה מגהץ את הבגדים, אחר היה תופר את הכפתורים. אני עקבתי בהשתאות אחרי עבודתו של אבי, ולמדתי ממנו את מקצוע התפירה.

בגיל ארבע הוריי עברו מירושלים לחיפה, מפני שאבי הפך להיות שוטר במשטרה הבריטית. למדתי בבית ספר "ממלכתי-דתי" ולאחר מכן סיימתי בית ספר תיכון מקצועי במגמת אלקטרוניקה בסמ"ת. בכל מוצאי שבת, היה בא אלי חבר או שכן והיינו משחקים שחמט, משחק שהצטיינתי בו. בבית הספר אהבתי לשחק בהפסקות כדורגל עם החברים. בסמ"ת (נהגה "בּוֹסְמָת") – בית ספר מקצועי תיכוני להנדסאים וטכנאים מוסמכים" הוא בית ספר תיכון לחינוך מדעי וטכנולוגי שהוקם על ידי הטכניון בחיפה בשנת 1928 והיה בית הספר המדעי-טכנולוגי הראשון בארץ ישראל. מבנה בית הספר כלל מעבדות, ספרייה ומתקני ספורט. בית הספר נסגר בשנת 2007 ונפתח מחדש בשנת 2013. שמו של בית הספר הוסב ל"בסמת החדש" הוגדר כבית ספר מדעי טכנולוגי על אזורי.

בתקופת לימודי התיכון היינו נוהגים לעשות את המסיבות השנתיות יחד עם בנות בית ספר "ויצו", לא היו בבית ספרנו בנות, בבית הספר בו למדתי בסמ"ת היו רק בנים. בצעירותי אהבתי מאוד לשמוע שירים לועזיים, בעיקר זמר עם קול קטיפה בשם "נט קינג קול" הייתי שר את שיריו במסיבות עם חברים.

בתחילת שנות השישים לסבא הייתה חברה שהוא כבר לא היה מעוניין להמשיך לצאת איתה, אך הוא לא ידע איך להגיד לה. ערב אחד כשהם יצאו לסרט היא הביאה איתה עוד אישה (סבתא רבקה). האישה מאוד מצאה חן בעיניו, ובפעם שלאחר מכן הוא הזמין אותה לצאת איתו. בהתחלה היא לא הסכימה אך בסוף אחר כמה ניסיונות היא הסכימה. לבסוף הם התחתנו והקימו משפחה.

הזווית האישית

סבא אמנון: זו היתה חוויה של פעם בחיים, שלא חוויתי עם נכדיי האחרים, אני מאחל לילדיי כמו לכל ילדי ישראל הצלחה ועתיד טוב ככל שניתן אמן!

זיו: אני אהבתי את הפעילויות אבל לדעתי היו צריכים להיות יותר שיעורים ויותר טיולים משותפים.