מאגר סיפורי מורשת

שמי תמרה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סבתי, אילנה שוורץ.

סבתא שלי אילנה עלתה מרומניה, לסבתא שלי יש אחות הגדולה ממנה בשנה ששמה ג'ינה. המשפחה של סבתא שלי לא הייתה שומרת מצוות אבל מסורתית. החברים בבית הספר של סבתא ואחותה היו מגנים אותן "jidov". סבתא מאוד נפגעה מזה. ברומנית קיימת מילה ליהודים: "evreu". כאשר הרומנים היו מגנים אותם יהודים (jidov = מילת גנאי ליהודים), סבתא שלי שאלה את אבא שלה מה זה ולמה הם אומרים את זה. אבא שלה אמר שאומרים שזה נכון, אנחנו יהודים, אז סבתא שאלה: "ומה אתה?" והוא ענה: "כל המשפחה, אנחנו יהודים". ככה אבא העביר בקלות את מילת הגנאי.

לאחר מכן סבתא לא הייתה יכולה להתחבר עם הרומנים וכל הזמן רצתה לעלות לישראל. כאשר נפתחו ההרשמות לעלייה מרומניה, סבתא ביקשה מההורים שלה להירשם. היא אמרה שאם לא עולים כולם ביחד בתור משפחה היא תעלה לבד כשתהיה בוגרת בגיל 18. אז אבא שלה חשב והחליט להירשם. כך שבמשפחה עד היום מדברים כל כך שהם עלו לארץ בגלל העקשנות של סבתא, והם היו מאוד מרוצים.

לאחר זמן המשפחה קבלה תשובה שלילית מהשלטונות ברומניה מפני שהעליות נסגרו. אבא של סבתא שלי הלך למשרד לבדוק מה אפשר לעשות כדי לעלות. שם נפגש עם קצין גבוה ב securitate. הקצין רצה לקבל את הדירה שהייתה של ההורים של סבתא, הדירה הייתה באזור הכי טוב של בוקרשט, שקנתה את העלייה לישראל של כל המשפחה.

בית המשפחה בבוקרשט

איזה פלא! תוך חודש המשפחה קיבלה אישור לעלות, וכך עלו, כשהקצין עבר לגור בדירה של הסבים. לאחר העלייה נודע שמדינת ישראל שילמה כסף לממשלת רומניה על כל אחד מהאנשים שעלו לארץ.

כשהמשפחה של סבתא עלתה לארץ, הם קיבלו צריף במעברה בחולון, לגור בו. אבא שלה עבד בבית חרושת "תמיס", עבודה קשה פיזית. סבתא לא ידעה אף מילה בעברית. היא הלכה בבוקר לתיכון קוגל ובערב לאולפן ללמוד עברית, היא הייתה רק בת 15. היה לה קשה להתחבר עם שאר התלמידים בכיתה, אבל היא הצליחה לעבור את השנתיים עד גמר התיכון.

היא פגשה את סבא שלי. הם היו שכנים. וכך התחילה משפחת שוורץ בשנת 1956. במשפחה נולדו שלושה ילדים ואבא שלי (תמרה המתעדת) הוא הבן הקטן שלהם.

בית הכנסת בעיירה odobesti

סבא שלי עלה גם מרומניה, בוקרשט. המשפחה שלו הייתה יותר שומרת ודתייה.

ספר התפילה – 1915

במשפחה שלנו יש ספר תפילה משנת 1915, מהעיירה odobesti. בעיירה גרו הרבה יהודים, אפילו היה רחוב יהודי. אבל לא היה בית כנסת.

ספר התפילה משנת 1915

סבא של סבא שלי יחד עם יהודים אחרים החליטו לבנות בית כנסת בעיירה, הם אספו כסף ולאחר כמה שנים בנו את בית הכנסת. סבא של סבא שלי קבור בבית קברות. הקבר במצב טוב עד היום מפני שבית הקברות נמצא בגינה של רומניה נוצרית. היא שומרת על בית הקברות ומגדלת עצי פרי וירקות בין הקברים.

בית העלמין

כיום לסבא וסבתא שלי יש שלושה ילדים ועשרה נכדים.

הזוית האישית

תמרה: יש הרבה דברים מהעבר של סבא וסבתא שלא הכרתי ושמחתי ללמוד ולגלות.

סבתא: נהניתי מאוד מכל המפגשים של הקבוצה במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, ומהנכדה שלי במיוחד.