מאגר סיפורי מורשת

שמי זכריה, נולדתי בתימן בשנת 1934, בכפר קטן שנקרא "חוולו אתיאל" – הר גבוה.

גדלתי בבית מרובה אחים. אמי התחתנה בגיל 13 וילדה 8 ילדים, אחות אחת נפטרה מיד לאחר הלידה.

מגיל שנתיים וחצי אבי היה מלמד אותי לכתוב כתבי קודש, ובגיל שמונה אבי שלח אותי  ללמוד אצל "המורי".

בגיל 13, בשנת 1947 עליתי עם משפחתי לארץ, ברגל, במשך חודש ימים. כאשר הגענו לארץ התמקמנו במעברה בפרדסיה.

בתקופת התיכון נשלחתי לחדרה ללמוד בבית ספר חקלאי.

אבי עסק בעבודתו במפעל לייצור חומרי נפץ.

את הטירונות עשיתי במחנה 80, כחודש ימים, לאחר מכן נשלחתי לקורס הכנה למ"כים – מפקדי כיתה.

בסופו של דבר את מרבית שירותי עברתי כמדריך ספורט בתל נוף. התעקשתי לעשות שירות משמעותי, למרות שהיתה לי אפשרות  ללמוד תורה.

ספר התורה העתיק:

את ספר התורה העתיק קיבלתי מסבא רבא שלי והוא קיים כ-400 שנה.

הספר עבר לסבי ולאחר מותו, נשאר בבית הכנסת. באחת השבתות כאשר אבי הלך לבקר את אחותו הוא ראה את הספר והחליט להוציא אותו, אך אחראי בית הכנסת אסר עליו להוציא את הספר כדי להתפלל ממנו. אבי לקח בכח את הספר, לאחר מספר מפגשים בבית המשפט הוחלט שאת הספר יש לחלק לחצי לאורך, אך הצד השני רצה לחלק את הספר לחצי לרוחב, ובכך לפגוע בספר. האדם שייצג את אבא שלי "סלאח מנע" התעצבן והחליט כי ספר התורה צריך להישאר אצל אבי, וכך היה. מאז ספר התורה עובר מדור לדור במשפחתי.

בדרך, בעלייה לארץ, הספר נפל מגב הגמל ונקרע מעט. מאז בלתי אפשרי לקרוא ממנו בבית הכנסת והוא נשאר בבית למזכרת לדורות הבאים.

כל חיי עבדתי כשוחט ונדדתי בעולם על מנת לפקח על שחיטה כשרה.

כאשר יצאתי לפנסיה חזרתי לכתוב כתבי קודש כמו: מזוזות, מגילות וכו' עד שראייתי נפגעה ומנעה ממני לכתוב עוד כתבי קודש.

כיום אני בן 89, ועד היום כותב שירים למגירה.

הזוית האישית

ארי: זכיתי להכיר את זכריה, הוא לימד אותי המון על ההיסטוריה של משפחתו. הוא בן אדם מרתק ומעניין. הוא תמיד חייך אלי והקדיש לי את תשומת הלב על מנת שאוכל לתעד את סיפורו.