מאגר סיפורי מורשת

רקע משפחתי

ההורים שלי נולדו בבולגריה וגרו בערים נפרדות במרחק של 80 קמ' אחת מהשנייה, אבי גר בעיר קיוסטנדיל ואמי גרה בעיר דופניצה. וגם הוריהם נולדו בבולגריה. הם הכירו במחנה קיץ מחוזי, אחרי שהם הכירו הם החליטו להתחתן ולעבור לגור במקום שבו גר אבי.

אמי הייתה בת יחידה, ולאבי היו שישה או שבעה אחים. לי יש אח שגדול ממני בארבע שנים.

העלייה לארץ

עלינו בשנת 1949 לקראת העלייה האחרונה, שיכנו אותנו במחנה אוהלים, הקימו בישראל חמישה או שישה מחנות אוהלים ממש גדולים. וכאשר הגענו היו לנו כמה מיטות ברזל ואמרו לנו "תתחילו לחיות". חיינו במחנה האוהלים במשך כשנתיים.

החיים בארץ

לאחר שחיינו שנתיים במחנה האוהלים עברנו ליישוב זמני שהיה בכפר ערבי נטוש, וגרנו שם משהו כמו חמש שנים. שחיינו שם באותו זמן בנו את הבתים שהיינו אמורים לגור בהם.

ילדות

בתקופת הילדות "למדנו" יחד עם ההורים איך לדעת לחיות בצורה החיים במושב. ביסודי למדנו במתכונת של שילוב שכבות ולאחר מכן הפרידו אותן. מכיתה א'-ד' למדנו במושב ומכיתות ה'-ח' למדנו בבית ספר אזורי.

במושב היה מחולק לשני גושים: גוש א' וגוש ב'. אני גרתי בגוש א ובאמצע היו שדות. יותר קרוב לגוש א' היו את כל מוסדות החינוך והצרכנייה. במושב הייתה מועדונית שבה יכלו לשחק, לקרוא ספרים, להכין שיעורי בית וכו'.

 בתקופת הנעורים במושב

בחצר הבית היה לנו עץ תות, שתלו אותו ואחרי 30 שנה הוא צמח. בתור ילדים הכנו נדנדה וקשרנו אותה לעץ וגם בנינו בית על עץ. בין הבית שלנו לבין הבית של השכן היה בניין ערבי ובו בעצם היתה באר מים, משום מה הבאר עדיין עבדה במיכל המים למעלה עשינו לעצמנו מאין בריכה. השתמשו בבאר כדי להשקות את הפרדסים שהיו סמוך לבית שלנו.

בתקופת הנעורים במושב

צבא

בהתחלה שירתי בחי"ר כללי והייתי שם עד קורס מכי"ם, ותוך כדי "התגלגלתי" "לחיל הקשר". בחיל הקשר עברתי קורס מקצועי, וחלק גדול מהשירות שלי נשארתי לשמש כמדריך בחיל הקשר. כל פעם העברנו לטירונים את אותו קורס שעברתי בתחילת השירות בחיל הקשר, והכשרנו אותם כדי שיחזרו ליחידה שלהם עם ידע בתחום מסוים בחיל הקשר.

נישואים

הכרתי את סבתא בצבא: היא הייתה מזכירה ואני הייתי מדריך. במקום בו שירתנו היה בסיס גדול שבו היה בית קולנוע (הבסיס היה בסיס בריטי נטוש), בית הקולנוע שימש לכל החיילים שהיו בבסיסי ההדרכה מסביב. היינו מקבלים כרטיסים לסרט, הם היו אצל אחת הקצינות או המשקיות.

יום אחד הגעתי ברגע האחרון ושאלתי אם יש כרטיסים ובמקרה גם סבתא הגיעה ושאלה את אותה שאלה, ובגלל שאלה היו שני הכרטיסים האחרונים, החלטנו ללכת יחד לסרט וכך התחיל סיפור האהבה שלנו.

אירועים חשובים בחיי

בתאריך  30.1.1970 נערכה חתונתינו (סבא יוסי וסבתא נירה) באולם אירועים תל אביבי. אחרי טקס החופה וסדרת צילומים עם האורחים החלו להגיש את מנות המזון. תאבון ממשי לא היה לי, והמלצר ששירת את שולחן המשפחה חזר והפציר בנו (הזוג הצעיר), מדוע אין אנו אוכלים כלל. הוא אכן צדק המנות שהוגשו היו משובחות ומיוחדות. ואז הוא פנה אליי בשאלה: "אם לא טעים לך? אולי לבקש מהשף משהו מיוחד עבורך?". עניתי לו ללא היסוס: "כן חביתה בבקשה". כעבור כ רבע שעה הונחה לפני צלחת מקושטת להפליא עם חביתה גדולה ועשירה. זה מה שאכלתי בערב נישואיי. (:

 ביום נישואינו

מלחמת יום כיפור

חודש אוקטובר 1973: מלחמת יום כיפור בעיצומה. כפי שכבר סיפרתי, שירתתי ביחידה תומכת לחימה. משמעות הדבר היה שלא הייתי ממש בשדה בקרב, אבל הייתי בתפקיד שחייב המצאות בקירבת "לב זרימת המידע" של גיזרת הלחימה. (חמ"ל או חפ"ק. חמ"ל-חדר מלחמה, חפ"ק-חולית פיקוד קידמית.)

כאמור, לב ליבה של מערכת זרימת המידע תוך כדי המערכה בשדה הקרב. כאן נערכות הערכות מצב, דיווחים שוטפים מזירות הקרב וקבלת החלטות ברמה פיקודית. ניתן לדמיין, כל בעלי הדרגות הבכירות הבחירות ביותר, אלוף הפיקוד וסגנו, מפקדי המבצעים, מפקדי מודיעין, מפקדי קשר, מפקדי תיאום דרג מדיני (שר הביטחון, סגן שר הביטחון, ראש הממשלה, מנכל"י משרדי ממשלה שונים ועוד רבים וחשובים).

באחת מהמשמרות בה שימשתי כמש"ק (ליתר דיוק כממלא מקום) קשר, באחת מהמפקדות בגיזרה הדרומית, החלו להגיע דיווחים קשים מגיזרת קרבות אחת, מספר הנפגעים, הפלות המטוסים, פגיעתן של חטיבות שיריון. כאמור: דיווחים קשים. הסתבר כי היו אלה מהדיווחים הקשים ביותר של כל תקופת המלחמה שנמשכה כחודש וחצי.

התחושה האישית שלי הייתה עצב, תחושת אובדן, תחושה של: "הנה הולכים להפסיד את המלחמה". גם הבעת פניהם של הקצינים הבכירים שנכחו באותן שעות במפקדה, ניכרה בהם דאגה רבה. המלחמה הסתיימה בניצחון לצה"ל, אך המחיר היה כבד!

אירועי משפחה חשובים

הולדת בני הבכור, שחר. אחד מהאירועים בעלי משמעות בחיי, היה כאשר הפכתי להיות אבא לבן בכור, זה היה בחודש יולי 1973, (אותה השנה בה פרצה מלחמת יום הכיפורים).

אני חושב שכל הורה חווה חוויה עם הולדת כל בן או הבת. אבל הולדת הבכור או הבכורה, בשבילי – הבכור, הייתה חוויה מדהימה. תחושה של עוד שלב של בגרות בחיים, עוד אחריות, עוד "שדה" בחיים שיש להקדיש לו תשומת לב מיוחדת. וכל אלה-ללא כל הכנה מוקדמת. ואם הייתה הכנה כלשהי, זו הייתה רק תאורטית. והנה כשזה קורה בפעם הראשונה, זו חוויה שיוצאת אל הפועל ונכנסת לשגרת החיים.

הולדתם של שאר הבנים היו גם חוויה של אושר כמובן, אך אין כאן בלתי נודע. יש כן, הרחבת האחריות עם הרחבת המשפחה.

יציאת הבנים מה "קן הביתי": אירוע, אירועים בעלי משמעות וזה טבעי וקורה בכל משפחה. אבל עבורי היו אלה אירועים בעלי משמעות! הדבר קורה במהלך גדילתם של הצאצאים: יציאה למחנות קיץ של תנועות הנוער, לינה בבתי חברים, השירות הצבאי, נסיעה ממושכת לחו"ל, כל אלה, עדיין יחשבו כזמניים, חמה נאמר: "הגוזלים עזבו את הקן". אבל! הקבוע, שבזה אחר זה הם עוזבים את "הקן הביתי" ובונים לאט לאט קן משלהם. בין אם זה עדיין בתקופת הרווקות ומאוחר יותר הקמת "קן משפחתי" משלהם.

אצלנו זה קרה עם שלושת הבנים בזה אחר זה. כך מצאנו את עצמנו בדירה עם חדרים ריקים, בדירה מרווחת שרכשנו במהלך החיים. שבר שהוביל אותנו למכור את הדירה המרווחת ולרכוש דירה קטנה יותר שתספק את צורכינו.

החשוב בעיני: להביט מהצד ולראות איך נבנים "קינים ביתיים" ולהסתפק בנחת ובהנאה איך גם הם (הבנים) בדרך הטבעית ביותר עושים כמעט אותו הדבר כמו שאני עשיתי.

הערה: השיר "עוף גוזל" מבטא מעט מהתחושות.

הולדת נכדים ונכדות

גם זה בדומה לאירוע הולדת הבן הבכור, הולדת הנכדה הבכורה (נגה), היה עבורי אירוע בעל משמעות בחיי. אין זה אומר, שהולדתם של הנכדים והנכדות שנולדו בזה אחר זה, אינם חוויות של אושר ושמחה. אך הולדת הנכד או הנכדה הראשונים היא חוויה ראשונית של להיות סבא וסבתא. כך בשונה מהולדת הבנים, קיימת תחושה כלשהי של התרוממות רוח, מחויבות כלשהי, השתתפות במידה מסוימת בנטל המשפחתי.

הדברים בעיקר באים לידי ביטוי כשהצאצא גדל, נגמל מינקות, מתאפשרת שמרטפות ובילוי משותף. וככל שחולפות השנים ניכר גם שגם הצרכים משתנים, הן של הצרכים והן של הוריהם.

אירוע (אירועים) זה או אלה  מתמשכים לאורך השנים. עם תקווה שתהיה מעורבות, סינרגיה, שותפות בין כל הנכדים והנכדות. וכך יהיו אירועים שונים בעלי משמעות משותפת לדורות הבאים.

הזוית האישית

גל-היה לי ממש כיף לעשות את העבודה ולמדתי דברים חדשים על סבי