מאגר סיפורי מורשת

סבתי מרים נולדה ב-9.7.1957 בקישיניוב, בירת מולדובה, שהייתה אז בברית המועצות.

ב-14.4.1978 סבתי עלתה לארץ כשהיא הייתה בחודש שמיני להריון ביחד עם בעלה, סבי, ההורים שלה, חמותה וחברה של חמותה. הם עלו לארץ מפני שהייתה אנטישמיות בברית המועצות, בנוסף הייתה להם בארץ משפחה, אח של סבתי ואחות של סבי עלו לארץ לפניהם.

כשהם היו צריכים לעלות לרכבת, כדי לעלות לארץ ישראל, נתנו לכל אחד חמש דקות להעביר את כל הציוד שחשוב לו למזוודה אחת ואמרו להם ששאר הציוד יגיע לאחר כמה חודשים. כולם מיהרו להכניס הכל למזוודות, ולכן הם לא ממש חשבו על מה שהם צריכים ודחפו את כל מה שהם הצליחו לקחת במזוודה. כשהגיעו לישראל הם היו לבושים בבגדי חורף מחממים מאוד כשבישראל היו 38 מעלות.

הם הגיעו לישראל למרכז קליטה בבאר שבע שהדירות בו היו קטנות, צפופות וחנוקות מאוד. מפני שמאד מיהרו להכניס את הציוד למזוודות לפני שעלו לרכבת, סבתי לא שמה לב למה שהיא לקחה במזוודה שלה ולא לקחה במזוודה בגד קצר אלא רק בגדי חורף. לבסוף  גיסתה של סבתי, שעלתה לארץ לפניהם, הצליחה להביא לה שמלת קיץ מחברה שלה. חודש וחצי בערך לאחר מכן, שאר הדברים שלהם הגיעו, ויומיים אחרי, סבתי ילדה את הבן הבכור שלה, דוד שלי.

לאחר שלושה חודשים בארץ ישראל סבי התחיל לעבוד. סבא עבד במפעלי ים המלח, הוא עבד שם קשה מאד כי היה צריך לפרנס את משפחתו. חצי שנה אחרי שסבתי עלתה לארץ היא הלכה ללמוד הנדסת חשמל ולאחר שנה לחייהם בארץ התחילה לעבוד במשרד של תכנון מערכות חשמל.

לאחר שנתיים וחצי בארץ נולדה להם בת, אימי, ולאחר שש שנים בארץ נולד להם עוד בן, דוד שלי.

אחרי חמש שנים סבתי וסבי הרגישו שהם התאקלמו בארץ ישראל. כיום סבתי וסבי גרים בלהבים, יש להם שלושה ילדים ותשעה נכדים שאוהבים אותם מאוד ומבקרים אותם המון.

הזוית האישית

מאיה: אני נהנתי מאד לשמוע את סיפורה של סבתי מרים