מאגר סיפורי מורשת

שמי עופר נורקין, אני נולדתי ב13.11.1948 בסוף מלחמת השחרור.

נולדתי וגדלתי במושב בבית שערים שהורי יעל ואהרון נורקין הקימו, יש לי ארבעה אחים.

למדתי בבית ספר בבית שערים, ואחר כך למדתי בתיכון בנהלל עד כיתה ט', בכיתה ט' עזבתי את בית ספר והלכתי לעבוד במשק עם אח שלי, אבשלום נורקין. מגיל צעיר כל האחים עבדו במשק.

היה לי פרופיל נמוך, והתגייסתי בנובמבר 1966 לגדנ"ע.{הדרכת נוער}. אחר כך עברתי לשרת בבסיס נורית בגלבוע,  בשנת 1967, לפני מלחמת ששת הימים עד סיום שירותי  הצבאי.

אני ואתי אשתי, התחתנו ב 27.08.1973 החתונה התקיימה בטבריה.  אתי לימדה את האחיין שלי, הוא הגיע לביקור, ראה את אתי וביקשתי מהאחיין שלי שיגיד שהוא לא מבין את החומר, ויזמין את אתי לשיעור באותו שבוע. וכך הם הכרנו…

מאז השחרור מהצבא, עבדתי בחקלאות במשק של הורי. לאחר מספר שנים קניתי משק נוסף בבית שערים בו גידלתי עגלים לול של תרנגולות, ופרדסים.

עד היום אני מנהל ועובד במשק. אני עובד במשק מגדל עגלים ויש לי פרדסים. אני אוהב לטייל, וכתחביב עבדתי כמדריך טיולים בעמק יזרעאל, בגלל הקורונה הופסקו הטיולים. אני מספר את סיפורי העמק ואלכסנדר זייד שהיה שומר העמק יחד עם אבי ,אבא שלי אהרון נורקין.

בשעות הפנאי אני מבלה עם המשפחה והנכדים.

האקדח של סבא אהרון

סבא רבא, אהרון, היה שומר עם אלכסנדר זייד, שהיה חבר טוב שלו. לפני שסבא אהרון עלה לארץ הוא היה בצבא הרוסי ב1917-18. סבא אהרון קיבל מאחד מאנשי השומר, צבי ניסנוב, אקדח פרבלום גרמני שאתו היה יוצא לשמירה. בלילה כששמעו שיש גניבה, היה סבא אהרון עולה על הסוס, לוקח את האקדח ורוכב בשקט כדי לתפוס את הגנב. עופר, הבן של סבא אהרון, סיפר שסבא אהרון מעולם לא השתמש באקדח, הוא היה מכה את הגנבים עם השוט ומזמין משטרה.

כשסבא אהרון היה מסיים את השמירה, הוא היה יורד מהסוס, ונותן את האקדח לאחד הילדים, כדי שישים אותו בבית. יום אחד הוא מסר את האקדח למותק, אח של עופר שהיה בן 12. מותק הכניס את המחסנית לאקדח וירה. הכדור עבר שתי דלתות ועשה חור בקיר. סבא אהרון ששמע את הירייה היה בטוח שמותק או עופר נהרגו. לאחר דקות ארוכות הוא הצליח לפתוח את הדלת, שמותק נעל כדי שלא יראו שהוא משחק עם האקדח. הוא מצא את מותק ואת עופר בריאים ושלמים. למרות הכעס הוא היה שמח שאף אחד לא נפגע.

עופר מספר שלסבא אהרון תמיד היו ספרים בתיק של הסוס, ומה שמאפיין אותו היה אומץ אופטימיות וביטחון עצמי. האקדח, שיש כאלה שאומרים שהוא היה גם של אלכסנדר זייד, עבר הרבה ידיים. היום האקדח נמצא בבית של סבא וסבתא שלי, שקוע בתוך אבן ועומד לתצוגה לכל מי שנכנס. האקדח הוא זיכרון מסבא אהרון ומהפעילות שלו בארגון השומר.

האקדח של סבא אהרון

הזווית האישית

שירה –נהנתי לשמוע את הסיפור של עופר, וזכיתי להכיר את התקופה דרך סיפורו המרתק.