מאגר סיפורי מורשת

שמי עמית, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סבי, ששון לוי.

שמות ההורים של סבא שלי הם נדרה ויעקוב ז"ל, שמות ההורים של סבתא: דוריס ונעים ז"ל. שתי המשפחות גרו בעיראק והיו בחברות קרובה. הם עלו לארץ ישראל בשנת 1951 והתמקמו בחיפה ובפרדס כץ.

סבי, ששון, מגיע ממשפחה ענווה, מוצלחת, חמה ותומכת. בהגיעם לארץ הם הרחיבו את המשפחה ונולדו להם חמישה ילדים: חזי, שולה, פרח, שירית וששון. הבית בו גדל סבי היה בית שומר מצוות, הוא חנך בגן דתי ובבית ספר דתי עד כיתה ח'. ממוצע הציונים שלו היה 7.5 ללא כל מאמץ, בהתחשב בזאת שמדי פעם הוא נאלץ לעזור לאבא שלו, יעקב, בעבודות נגרות בכדי להרוויח כסף. כשהיה בן 16 אימא שלו נפטרה בהיותה בת 42 שנים.

בשנת 1975 סבי התגייס לצה"ל. הוא שירת בהנדסה קרבית והיה אפסאני בחלקי חילוף לרכבי חרום תמס"ח. בעיקבות הסדר, האירגון האחריות והחריצות שהוא ניחן בה, סבי קיבל קיבל אות הצטיינות מנשיא המדינה, אך בגלל ענוונותו הוא לא הגיע לקחת את התעודה. התעודה עדיין אצלו עד היום.

בשנת 1980 סבא שלי וסבתא שלי ז"ל התחתנו וגרו בחיפה. בשנת 1981 נולדה אימא שלי, אורטל. לאחר מכן בשנת 1984 נולד דוד שלי, נדן.

לאורך כל הדרך משנות תפקידו בצה"ל והלאה, סבא שלי אהב מאוד את תחום הרכב ולכן פיתח אותו. תחילה כמחסן חלפים מתחת לבית ולאחר מכן פתח חנות קטנה במפרץ. עד היום סבי עצמאי בתחום חלקי חילוף לרכב ומספק סחורה מהקריות עד לעכו, נהריה, נצרת, חיפה, חדרה ועוד, ובכך סיגל לעצמו עקב מקצועיותו הרבה מוניטין רב.

הזוית האישית

עמית: החוויה שלי מתיעוד סיפורו של סבא הייתה מעוררת השראה. ראיתי שעם התמדה, חריצות ודבקות במטרה אפשר להגיע להצלחה בחיים ובגדול. בנוסף, התגלו בפניי פרטים שלא ידעתי עליהם כמו: תעודה הצטיינות המדינה, החברות רבת השנים בין ההורים של סבי לבין הוריה של סבתי. הערכים שאני גדלה עליהם בבית מגיעים דרך המורשת של סבי וסבתי ואני מקווה שאוכל להנחילם בעתיד.