סיפור קטן על חכם מנשה
שמי דביר מנחם מנשה, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי. סיפורי עוסק בסבי, מנחם מנשה, אשר שירת בצבא הטורקי.
בתקופתו, הצבא הטורקי היה מורכב ברובו ממוסלמים, ששתיית יין נאסרה עליהם בתכלית האיסור. כל המפר פקודה זו, צפוי היה להיענש בצורה קשה, אך חכם מנחם – שחפץ היה לקדש על היין בשבת, נהג לסכן את חייו במסירות נפש לצורך קיום המצווה. מדי ערב שישי היה נוהג לברוח מהמחנה לבתי היהודים שהתגוררו בכפרים שבאזור, מביא עמו את היין וחוזר למחנה, כדי לזכות במצווה גם את קומץ חבריו היהודים ששירתו עמו.
בערב שבת אחת, בשובו למחנה – תפס אותו אחד מבכירי הקצינים, וכשערך את החיפוש בבגדיו ומצא את היין, החליט ללמדו לקח ונתן הוראה לחבוט בו עד זוב דם בחצר המרכזית, ולעיני כל. אכזריות המפקד לא ידעה גבול באותו הערב, עד שגם כאשר שכב חכם מנשה על הארץ כשהוא מתבוסס בשלולית של דם, כואב ומתענה בייסורי תופת, לא נחה דעתו של המפקד עד אשר דרך עליו בנעליו, והכאיב לו עוד יותר.
לאחר שהלך המפקד לדרכו, לקחוהו חבריו היהודים, השקוהו וטיפלו בו עד שהחלים. כשהתאושש, ביקש מחבריו לברר את שמו המלא של המפקד, ושם אמו. באותו שבוע, בליל שבת, הסתגר בחדרו והתפלל וכבר באותו הערב – קול רעש גדול הוקם במחנה. המפקד מת במיתה משונה ומתוך ייסורים גדולים, ונעשה קידוש ה' גדול בקרב אנשי המחנה, שידעו כי יש 'סיבה ומסובב' לכל דבר.
הזוית האישית
דביר מנחם מנשה: היה מאוד מעניין להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי ולהנציח את סבי.
מילון
קידושקידוש ביהדות הוא אִזכור קדושת היום (שבת או חג) בטקס קצר. הקידוש נעשה על ידי ברכה מיוחדת הנאמרת לרוב על גביע יין (או מיץ ענבים), ולחלופין גם על פת ובקידוש היום גם על חמר מדינה. ישנה מצווה מהתורה לערוך קידוש בליל שבת וחג, היא מצוות קידוש השבת בדברים. הקידוש נערך קודם הסעודה להראות שהסעודה נעשית לכבוד השבת, בדרך כלל על ידי בעל הבית או הבכיר מבין הנוכחים. הקידוש הנעשה ביום השבת והחג הוא תקנה דרבנן. (ויקיפדיה)
ציטוטים
”לעזור תמיד “”נעשה קידוש ה' גדול בקרב אנשי המחנה, שידעו כי יש 'סיבה ומסובב' לכל דבר“
