מאגר סיפורי מורשת

שמי יעל פרידמן נולדתי בשנת 1953 בעפולה.

בגיל שמונה עשרה התגייסתי לצבא, ונשלחתי לשרת בבית החולים "10" השייך לחיל הרפואה בבסיס "מחנה דוד" הממוקם על יד חיפה. בית חולים 10 הוא מרכז רפואי צבאי השוכן בחיפה ברחוב שמחה הולצברג. המתקן היה בעבר בית ספר נוצרי לבנים "סנט לוקס", בחסות הכנסייה האנגליקנית. ויקיפדיה

באותו זמן גרתי במושב שדה אליעזר, הנמצא אחרי ראש פינה. שְׂדֵה אֱלִיעֶזֶר הוא מושב בעמק החולה השייך למועצה אזורית מבואות החרמון.

בגלל המרחק הגדול בין הבסיס למושב, לא התאפשר לי להגיע בכל יום הביתה, אלא רק בסופי שבוע, לכן התגוררתי במהלך השבוע בבסיס.

כשהגעתי לבסיס, בפעם הראשונה, הרגשתי לבד כיוון שלא הכרתי שם אף אחד. בהתחלה היה לי קצת קשה, אך עד מהרה הכרתי חיילים נוספים. שמו של אחד החיילים שהכרתי הוא יוסי פרידמן. הקשרים שלי עם יוסי, במהלך כל השירות, נעשו משמעותיים והפכנו לזוג.

בתום שנתיים של השירות הצבאי, התחלתי לעבוד כאחות בבית החולים "רמב"ם" בחיפה. רמב"ם – הקריה הרפואית לבריאות האדם, הידוע גם בשם "המרכז הרפואי רמב"ם" ובקצרה "רמב"ם", הוא המרכז הרפואי הגדול ביותר בצפונה של ישראל. רמב"ם הוא בית החולים השלישוני היחיד באזור. זהו בית חולים אוניברסיטאי, המקיים קשרים הדוקים עם הפקולטה לרפואה של הטכניון, ומשמש מתקן ההוראה הקלינית העיקרי של הפקולטה. (ויקיפדיה).

גם לאחר שהשתחררתי נשארנו, יוסי ואני, זוג. אהבנו אחד את השנייה, ולאחר מספר חודשים התחתנו וגרנו יחד בחיפה. הקמנו משפחה לתפארת עם שלושה ילדים, ועשרה נכדים ואין יותר מאושרת ממני.

 ביום נישואינו

הזווית האישית

יובל: היה לי כיף מאוד לשמוע יותר על החיים של סבתא, והייתי רוצה להגיד לה תודה רבה, על כך שמצאה את הזמן שלה לספר לי.