מאגר סיפורי מורשת

שמי ערבה אלפסי, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבא שלי, מאיר אולמן ואת סיפור ילדותו תיעדתי.

סבא שלי נולד בבית חולים ביקור חולים בירושלים, בשנת 1937, ד באייר, תרצ"ז. להורים של סבא שלי קראו סבא יום טוב וסבתא בתיה הם שניהם נולדו בגרמניה.

הבית של סבא שלי היה בסוף שכונת רחביה בירושלים. בבית המשפחה של סבא שלי דיברו עברית וקצת גרמנית. היו להם מנהגים שהיו אופיניים ליהודים שעלו מגרמניה, לדוגמא המנגינה של זמירות שבת. הם אכלו בביתם מאכלים מיוחדים לדוגמא סלט תפוחי אדמה וסלט ביצים ותרד עם חצי ביצה אחת בצלחת.

ילדותו של סבי עברה עליו בירושלים, בירושלים הקטנה של אז, שלא היו בה הרבה מכוניות ולא היה טלפונים ניידים וגם לא טלפון קווי – ביתי.

סבא מאיר משחק בירושלים ליד ביתו

סבא שלי סיפר לי שמאביו, סבא רבא שלי, הוא זוכר שאבא שלו סיפר לו שהוא עלה לבד מגרמנייה ואימא של סבא שלי הגיע קצת אחריו לישראל. הם התחתנו בחתונה קטנה וצנועה בירושלים, עם מעט חברים שלהם שהיו כולם מירושלים.

שנה לאחר נישואיהם, אבא של סבא שלי פתח עם שותף חנות לצילום שהפכה בהמשך לחנות למשקפיים.

סבא סיפר שכילד ונער היו לו כמה תפקידים; מידי יום שישי, סבא שלי היה נוסע באופניים למפעל הקרח המרוחק, כדי לקנות קרח לארון הקרח שהיה בביתו, כי בימים ההם, בתקופת ילדותו לא היו מקררים, כמו שיש היום. כשסבא שלי היה חוזר הביתה ממפעל הקרח, עם גוש הקרח שקנה, הוא היה צריך לנסוע מהר מאוד כדי שהקרח לא ימס עד שיגיע הבייתה.

מילדותו סבא שלי זוכר ששיחק כמובן בכל המשחקים כמו חבריו, הוא אהב במיוחד לשחק במשחקי הרכבה בהם אפשר היה להרכיב דברים מברזל.

סבא שלי היה משחק עם אחיות שלו מתחת לבית, כשהם היו רואים חיילים אנגלים, הם היו רצים למפקדה של ההגנה, כדי להזהיר אותם מפני החיילים האנגלים. מזמן מלחמת השחרור סבא שלי היה בן 11, התפקיד שלו במשפחה היה לעלות את שקי החול לגג כדי להגן על דוד המים שהיה על הגג מפני הצלפים הערבים.

בבית של סבא היה סליק של נשק. פעם אחת נכנסו חיילים אנגלים לעשות חיפוש בבית של סבא שלי. סבתא בתיה, סבתה רבתא שלי החביאה את כלי הנשק תחת המזרון של עגלת התינוקת, בה שכבה פנינה אחותו הקטנה של סבא שלי.

מגיל בוגר יותר סבא זוכר שהוא היה חבר בתנועת נוער עזרא – תנועת הנוער התורני לאומי בישראל.

כשסבא שלי היה בגיל 17 הוא התגייס לשירות צבאי. בתום השירות הצבאי, הוא הלך ללמוד בטכניון הנדסת מכונות. כשסיים את הלימודים,הוא פגש את סבתא. סבא הכיר את סבתא שלי כשגם היא למדה יחד עם אחותו למבחנים בבית, שם נפגשו לראשונה.

בשנים הראשונות של המדינה, מרבית המדינות בעולם החרימו את מדינת ישראל ולא הסכימו למכור לה נשק. סבא שלי נסע לצרפת להכשרה מיוחדת ללמוד איך בונים מטוסים, כשחזר לארץ, הקים עם עוד אנשים את המפעל מנועי בית שמש – המפעל לייצור מטוסים בשביל צבא הגנה לישראל.

כיום סבא שלי עובד בחנות משקפיים, שם התחיל לעבוד לאחר שאביו נפטר.

הזוית האישית

הנכדה ערבה: היה לי כיף לשוחח עם סבא שלי ול שוע את סיפורי ילדותו.