מאגר סיפורי מורשת

שמי שלומית סעדה אני כותבת את הסיפור לזכר סבא שלי שהוא נפטר השנה בגלל בַּקטֶרִיָה והוא הספיק לספר לי את כל הסיפור שלו.

סבא שלי נולד בתוניסיה בסוס אל כמיס שזה כמו ישוב קטן כולם הכירו אחד את השני זה מקום ממש קטן וכיפי.

במשפחה הם היו שישה אחים ואחיות כולל הוא, סבא שלי היה הכי קטן במשפחה ולהורים שלו קראו אברהם ומאיסה אנקרי. הוא ממש אהב סוסים הוא היה רוכב על סוסים כשהוא היה יותר צעיר, הוא גם היה רואה תחרות של סוסים וגם אהב מלא חיות. סיפר שפעם אחת מצא טלה מתוק וקטן אז לקח אותו וגידל אותו וממש התחבר אליו, ויום אחד המשפחה שלו עשו ארוחה והיה בשר שהוא היה ממש טעים ואז אמרו לו שזה הטלה שלו. הוא התעצבן וברח מהבית ונשאר קצת בחוץ מאז היה לו קשה לאכול בשר. כאשר היה ילד היה שובב, כל הזמן רצה לצאת החוצה עם חברים שלו.

סבא גדל וההורים שלו רצו לעזוב את תוניסיה כי הייתה לסבא אחות שהיא הייתה ממש חולה והיא נפטרה שם. כל המשפחה שלו עלתה לארץ ישראל והם: סבא, ההורים ואחים שלו עלו לצרפת. עם השפה היה להם קל בגלל שבתוניסיה דיברו בצרפתית. הוא היה הולך לבית הספר גדל, התחיל ללמוד את המקצוע רואה חשבון ואחרי זה התחיל לעבוד במקצוע שלו. הוא אהב את העבודה שלו.

סבא הכיר את סבתא שלי כשהיא הייתה ממש צעירה, הם התחתנו והביאו שלוש בנות שהגדולה זאת אמא שלי. הם טסו עם סבא שלי לכל מקום בעולם, הוא לקח אותם לכל ארצות הברית. היום סבתא שלי אומרת שזה מזל שהוא לקח אותנו לכל מקום לפני שהוא נפטר. הוא פתח עסק משלו של משרד רואה חשבון, שגם אמא שלי עבדה בשם איתו.

הוא שמח מאד כשנולד הנכד הראשון שהוא אח שלי. הוא הנכד אהוב על סבא שלי וסבתא אבל הוא אהב את כולם. אני ואח שלי תמיד הינו אצלו בבית הוא לקח אותנו לדיסנילנד ועוד פארקים. כמעט כל שבתות וחגים הינו אצלו בבית, היה לו בית די גדול. ממש אהבתי את הבית ואז אנחנו עזבנו את צרפת כדי לגור בארץ ישראל. זה היה בסוף שנת 2013.

סבא ברנרד יוסף ז"ל

בשנת 2016 סבא וסבתא שלי הגיעו גם לארץ כי אמא שלי היא הבת אהובה על סבא שלי ובגלל שהיא הייתה בארץ הוא רצה לעלות גם. היה לו בית פה בנתניה ועדיין יש את הבית, סבתא שלי גרה שם היום לבדה. הוא ממש אהב את הארץ והוא לא רצה לחזור לגור בצרפת. לא היה לו חברים אבל הוא הסתדר לבד, בעצם, אולי היה לו חבר אחד אבל לא יותר.

לפני שנה הוא התחיל לאבד קצת את המחשבה, למשל, כל מה שהיה אוכל אחרי שעה הוא היה שואל את סבתא שלי מה אכלנו זה קצת הפחיד את סבתא שלי והיא רצתה לקחת אותו לרופא, אך הוא לא היה מוכן. לפני כמה חודשים היה לו קשה לנשום לקחנו אותו לרופא ומאז הוא נכנס ויצא מבית חולים. עד שלצערנו התקשרו אלינו יום אחד וביקשו שכל המשפחה תגיע כי מצבו לא טוב, הבנו כך שהוא נפטר. הכל קרה כל כך מהר. מאותו היום עברו ארבעה חודשים שהוא נפטר ועדיין קשה לי מאוד.

תשמרו טוב טוב על סבא וסבתא שלכם ולאנשים הכי חשובים שלכם כי לא יודעים מה יוכל לקרות.

הזוית האישית

שלומית: "היה לי מאוד משמעותי לתעד את סיפור חייו של סבא שלי ז"ל. אני ממש נהנית להקשיב למבוגרים כי הסיפורים שלהם זה ממש מעניינים ואנחנו יכולים לספר בעתיד לילדים שלנו לנכדים שלנו אני רוצה ממש להקשיב לעוד סיפורים כאלה"