מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא פרחה פלד. נולדתי ב1939 להורי ישראל ברוידה (הלפרין) ולאה לבית דרוק.

המשפחות של הורי חיו בפולין. הורי הצטרפו לתנועות חלוציות ועלו לארץ, לפני מלחמת העולם השנייה. הם הכירו בפולין אבל נפגשו כזוג בארץ. אבי העלה לארץ את הוריו: סבא זלמן וסבתא שרה שלי.

בילדותי ביליתי הרבה בחופשים בעפולה, שם סבא וסבתא שלי גרו. הם חיו בצריף קטן ומאוד אהבו אותי. התמונה שלי איתם צולמה בחנות צילום בעפולה, אולי רצו לשלוח אותה לקרוביהם. סבא וסבתא היו דתיים והקפידו על קיום מצוות, כיום אני לא מקיימת מצוות. המגש שנמצא עד היום בביתי זכור לי מהילדות כי היה לו יעוד מאוד מיוחד: את ארוחות הבוקר והערב החלביות סבא היה מקבל על המגש הזה. ארוחות הצהריים הבשריות הוגשו על השולחן בלי המגש.

לאבי הייתה אחות בארץ אשר התנגדה להבאת סבא וסבתא לארץ, כי חשבה שיהיה להם קשה. זה שאבי הביא אותם בעצם הציל את חייהם.

הורי, אחרי מספר שנים בארץ, הצטרפו למייסדי מושב בית שערים, גידלו במקום את שלושת ילדיהם, וחיו שם עד יומם האחרון כחקלאים. סבא וסבתא מעפולה עברו בערוב ימיהם גם כן לבית שערים, לבית קטן על יד הבית שלנו.

אני נולדתי כאמור בבית שערים, למדתי בבית ספר עממי בכפר, ובכיתות ההמשך בכפר יהושע, עד כיתה יב'. עד היום (בגיל שמונים ושלוש) בני הכיתה שלי הם קבוצה מיוחדת עבורי. אחר כך התגייסתי לצבא ושירתי כסמלת תרבות, בבסיס הדרכה 6, שם פגשתי שם אנשים חדשים ממקומות שונים והיה מאוד מעניין. באותה עת, יצחק היה מדריך גן ירק במושב עולים, מטעם תנועת המושבים (נס הרים בהרי ירושלים) ובקבוצת יוטבתה, בשנים שאזרחו את המקום, (קודם הייתה שם האחזות של נחלאים). בן זוגי יצחק הקים את גן הירק במקום והדריך את הנחלאים בגידול ירקות. בטקס האזרוח של הקבוצה, נכח ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל דוד בן גוריון. הוא ברך את המתיישבים הצעירים ואמר להם שלוש מילים בלבד: "העזו, התמידו והצליחו!".

בתום שנתיים ביוטבתה יצחק חזר לבית שערים. נישאנו וקנינו משק של משפחה שעזבה. חיינו כחקלאים פעילים כל ימינו, וגידלנו בביתנו ארבעה ילדים. בדור הבא כל ילדינו קבעו את ביתם עם משפחותיהם בבית שערים. כיום מאיה נכדתי מתגוררת עם הוריה ושני אחיה, בבית בו גדלתי ובמשק אותו הקימו הוריי.

הזווית האישית

מאיה: חוויתי מהקשר הרב דורי היתה טובה. גיליתי דברים חשובים על מורשת משפחתי, ויצא לי להיפגש עם סבתי יותר מכל שנה אחרת, מה שקירב את קשרינו מאוד. אני מאחלת לנו להמשיך להיפגש ולשמור על קשר טוב, ואני חושבת שזהו מיזם חשוב ומשמעותי למדי.

סבתא פרחה: ההתעניינות של מאיה נכדתי הייתה רבה, והיא רצתה לשמוע דברים רבים הקשורים למהלך חיי ולתולדות משפחתנו בדורות הקודמים. סיפרתי לה על סבי וסבתי שליוו אותי כילדה, ובעצם ניצלו מגורל היהודים בפולין, בזמן השואה, ובזכות זה שהגיעו לארץ לפני המלחמה. סיפרתי לה על הורי החלוצים, שהיו ממקימי מושב בית שערים. במקום הזה גרים הדורות הבאים אחריי כולל מאיה, שני אחיה והוריה. הסקרנות והרצון לדעת שבו את ליבי. אני רואה את מפעל הקשר הרב דורי והתיעוד המשפחתי כחשובים ביותר, ומקווה שהערכים שאנו מנחילים לדורות הבאים, יישמרו על ידיהם וכולם ימשיכו לגדול ולהיות אזרחים טובים במדינתנו. אני מאחלת למאיה ולאחיה שימשיכו בחריצות, באמונה וביושר ללכת בעקבות ההורים והסבים, כל אחד על פי נטייתו רצונו וכישוריו.