מאגר סיפורי מורשת

סבא שלי מגיד אשר נולד בשנת 1944, בכפר עין קנייא ברמת הגולן, כתאום עם אחותו וורד, למשפחה בת שמונה ילדים.

בילדותו המצב הכלכלי היה קשה ותנאי החיים לא היו פשוטים. לא היו מים בבתים, והיו צריכים ללכת מספר פעמים ביום, למלא מים, מהמעיין הרחוק, ולהרים את הכדים המלאים על הכתפיים. לא היה חשמל ולא היו רכבים, התניידו באמצעות חמורים, סוסים וגמלים.

למרות הקשיים סבא מגיד מתאר את הילדות שלו כטובה, עם הרבה חום, שאננות ופשטות. בילדותו הם שחקו במשחקים פשוטים, כמו באבנים, מקלות וכדורים שעשו מבדים.

כל המשפחה ישנה בחדר אחד. השירותים היו בטבע. למזלו היה בית ספר קטן בכפר, שבנו אנשי הכפר. באותה כיתה למדו שתי שכבות, למשל: א' ו-ב' באותה כיתה עם אותו מורה. כשסיימו את כיתה ו'  הילדים היו צריכים לעבור לעיירה רחוקה, כדי להשלים לימודים, וזה היה קשה גם מבחינה כלכלית. לכן סבי לא השלים את הלימודים שלו, והתחיל לעבוד, כדי לעזור למשפחה.

אביו נפטר בגיל חמישים וארבע, וכעבור ארבע שנים גם אמו נפטרה, שבוע לפני מלחמת ששת הימים בשנת 1967.

סבי שירת כחייל בצבא הסורי. הוא היה נהג אמבולנס צבאי, וחווה הרבה טראומות במלחמה. הרכב שלו פוצץ מירי של מטוס, רגעים לפני שיצא ממנו באזור רמת הגולן, אשר נכבשה על ידי ישראל. סבא ורוב האחים שלו, עברו עם הרבה אנשים לסוריה, בעקבות המלחמה. רק שתי האחיות הקטנות שלו נשארו לבד בבית, בהשגחה של קרובי משפחה.

כעבור שנתיים סבי חזר בליווי אחד האחים לכפר, לפי תכנית איחוד המשפחות, שאישר השלטון הצבאי אז, כדי להיות עם האחיות שלו. וכך האחים התפצלו לשני חלקים, ארבעה ברמת הגולן, וארבעה בסוריה.

סבא שלי התחתן עם סבתא, אחרי שחזר מסוריה, ונולדו להם שמונה ילדים, אבא שלי הוא הבכור, וכמו שסבא היה תאום נולדו גם לו תאומים. סבי עבד ברשות הטבע והגנים.

במשך עשרים שנה, סבי לא נפגש עם האחים שלו שנשארו בסוריה. בשנת 1989 התאפשרה להם בפעם הראשונה, לבקר את האחים שלו בסוריה, באישור ממשרד הפנים הישראלי, שאפשר ביקורי משפחות בסוריה. סבא מתאר את החוויה הזאת כחוויה מאוד שמחה ומרגשת, בה הוא פגש את האחים וילדיהם, אחרי שלא התראו עשרים שנה. הביקור נמשך כחודש ימים באזור דמשק.

בשנת 1994 סבא עבר ניתוח לב פתוח, שבעקבותיו הפסיק לעבוד. בשנת 1997 סבא הגיש בקשה לבקר שוב בסוריה, מכיוון שאחיו הגדול חלה בסרטן, והוא קיבל אישור לעבור לסוריה. אחיו נפטר באותו יום המיועד למעבר. הוא הספיק להיפרד ממנו רק ביום הלוויה, והוא מתאר את היום הזה יום "טראגי ועצוב".

לסבי היתה עוד חוויה טראגית, בשנת 2005 כאשר סבתא נפטרה מדום לב, באופן פתאומי. סבא לא ציפה לזה. הוא נשאר לבד אך לא נכנע לבדידות, והתחתן בשנית, ונולד לו עוד בן שהוא בגיל שלי (דוד, חבר). סבא היה דוגמה להישרדות ולכוח הרצון והיכולת, להמשיך בחייו, על אף כל הקשיים וחיי האובדן והכאב.

הזווית האישית

נור: למדתי הרבה דברים חדשים הקשורים למשפחה שלי, ושמעתי הרבה סיפורים מסבי, על החיים שלהם בעבר.