מאגר סיפורי מורשת

שמי נועם, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את סבתא שלי, פולינה קוגן, ומעלה את סיפורה אל מאגר המורשת של התכנית.

פולינה קוגן נולדה בתאריך 21 בנובמבר 1950 באוקרינה בעיר קייב, אחרי שהסתיימה מלחמת העולם השנייה. השנים האלה היו קשות ולא היו בהן הרבה שפע. אימא ואבא של סבתא שלי נלחמו נגד הנאצים. אבא של סבתא שלי התנדב בגיל 17 לצבא כלוחם והלך לחזית. תוך כדי המלחמה הוא נפצע ואיבד את שתי רגליו, לאחר שהוא נפצע הוא שכב יומיים בשדה הקרב עד שפינו אותו לבית חולים שדה. בגלל שהייתה פציעה קשה והפינוי ארך הרבה זמן, נאלצו לכרות את שתי רגליו. הוא קיבל עיטורים על גבורה. על אף שהיה נכה אחרי כשחזר מהמלחמה, הוא למד באוניברסיטה והיו לו שני תארים אקדמיים.

סבתא מספרת: "נולדתי באוקרינה בעיר קייב. כשהייתי קטנה הייתי בגן ילדים אהבתי מאוד ללכת לגן, היו לי המון חברים והיה לי מעניין שם, אהבתי לרקוד ולשיר. בתקופה בה הלכתי לבית הספר אהבתי לעשות ספורט כגון התעמלות קרקע, החלקה על הקרח." סבתא הייתה בתנועת נוער שבה הייתה מקהלה והם הופיעו ביחד בהופעות.

כיצד סבא הכיר את סבתא

סבא וסבתא שלי היו באותו הגן אך אז הם לא הכירו אחד את השני. הם גרו לא רחוק רחד מהשני, מרחק צעידה. כאשר סבתא שלי הייתה בת 16 וסבא שלי בן 18 הם נפגשו במחנה קיץ של תנועת נוער. אחרי מחנה הקיץ הם נשארו בקשר, ואז סבא שלי הלך לצבא. לאחר שסיים צבא הם התחתנו. אחרי שנה נולדה הבת הבכורה ואחרי עשר שנים נולדה אימא שלי.

בשנת 1990, לפני שברית המועצות התפרקה, המצב התחיל להיות לא יציב במדינה והמשפחה שלנו כיהודים הרגישה חוסר ביטחון ועוינות מצד שאר החברה, הם החליטו לעלות לארץ.

סבתא מספרת על העלייה: "בארץ ישראל לא הייתה לנו משפחה או חברים ולא ידענו את השפה, הצעד לעלות לישראל היה צעד מאוד משמעותי בשבילנו. נאלצנו לעזוב את כל הרכוש שלנו, את הדירה שהייתה לנו, בית נופש. כשעלינו לארץ יכולנו לקחת רק 60 דולר לאדם ומזוודה. תוך כדי העלייה לארץ נגנבו לנו כל המזוודות. כשהגענו היה לנו מאוד קשה ועבדנו בעבודות רבות."

הזוית האישית

נועם הנכד המתעד: הסיפור היה לי מאוד מעניין ולמדתי הרבה על החיים של סבתא שלי.

סבתא פולינה: התרגשתי לספר את הסיפור וזאת הייתה חוויה מעניינת ומעצימה.