מאגר סיפורי מורשת

הסיפור המשפחתי של משפחת שוורץ מתחיל בשני כפרים סמוכים בסלובקיה, בוש ונאמשאוצ'ה. סבתא טובה נולדה וגדלה בבוש, וסבא ראובן נולד וגדל באוצ'ה. החיים לא האירו פנים למשפחתה של סבתא טובה. אביה נפצע קשה במלחמת העולם הראשונה ונשאר נכה ללא יכולת לפרנס את משפחתו. לכן הבנות נשלחו לקרובי משפחה, שם עבדו קשה וסייעו בעבודות השונות, תמורת המגורים והכלכלה, ובשעות הערב השלימו את לימודיהן.

כשהייתה סבתא טובה בת 14 נשלחה לאוצ'ה וחייתה אצל דודתה. סבתא טובה עבדה בחנות המשפחה ובשעות הערב למדה קורס לניהול חנות והנהלת חשבונות. ושם, בכפרו של סבא ראובן החלה אהבה הגדולה להתפתח. סבא ראובן התחיל לחזר אחרי סבתא טובה. למורת רוחם של הוריו, שהיו אנשים אמידים וממכובדי המקום. הרומן נמשך כ- 5 שנים עד שנת 1939, השנה שבה סבא ראובן החליט לעזוב את סלובקיה ולעלות לארץ כדי להימנע מגיוס לצבא. עם עלותו ארצה עבד סבא ראובן כנהג משאית בת"א, חקלאי בכפר חסידים, בכפר גדעון ובעבודות נוספות.

בשנת 1942 התגייס סבא ראובן בארץ לצבא הצ'כי שהיה מסופח לצבא הבריטי. במסגרת זו הוא הגיע למצרים, נלחם בטוברוק, השתתף בקרבות בדנקירק והגיע לאירופה עם סיום המלחמה.

בנתיים סבתא טובה שנשארה בבית, שמרה על קשר עם מכתבים מקוטע שנמשך עד שנת 1944, בה נותק הקשר.

בשנים אלו עברה סבתא טובה לגור בבית אחותו של סבא ראובן, ועזרה לה בטיפול בילדים ובתחזוקת הבית. במהלך השנים אלה הספיקה המשפחה המורחבת של סבא ראובן להכיר את סבתא טובה ולאהוב אותה. בכ"ד בסיון נלקחה המשפחה לתחנת הרכבת ומשם בדרכה לאושוויץ, פלשוב,  ומשם בדרכה לאושוויץ. במשך שנה עברו סבתא טובה פרידה ולאה (האחיות של סבתא טובה) תלאות רבות במחנה המוות אושויץ, פלשוב, ומשם עברו לבית החרושת טאוכה בגרמניה, אך לא עזבו אחת את השניה עד השחרור. עם שובן "הביתה" סבתא טובה חלתה בדיזנטריה קשה מאוד, ואושפזה בבית חולים במצב ירוד ובסכנת חיים. סבתא טובה הייתה מיואשת ובמצב אנוש.

ואז הגיע סבא ראובן לאירופה עם סיום המלחמה, והתחיל בחיפושים נרחבים אחרי משפחתו. ימים ארוכים ישב במשרדי הג'וינט, עבר על רשימות ארוכות של הניצולים ממחנות ההשמדה, אך לא הצליח למצוא שם מוכר. בכל תחנת רכבת מסר את שמו וכתובתו לניצולים שנסעו לכיוון אזור מגורי משפחתו. לאחר זמן פגש מכר, שמסר לו שאחיו שוחרר ממחנה העבודה, ומאחיו נודע לו שסבתא טובה ואחיותיה נשארו בחיים. בעקבות מידע זה נסע לפגוש את סבתא טובה, שהייתה בבית חולים. המפגש הזה נטע בסבתא טובה כוחות חדשים ורצון עז להתחזק ולחיות. תוך זמן קצר סבתא טובה התאוששה ולאחר מספר חודשים הועמדה החופה הראשונה בין הניצולים אחרי השחרור. סבא ראובן נשאר בצבא ולאחר כחצי שנה עזבו את סלובקיה בדרכם לארץ ישראל. סבתא טובה יכלה להצטרף למסע עקב נישואיה לסבא ראובן החייל. האניה במסעה הגיע לנאפולי שבאיטליה ומשם לאלכסנדריה שבמצרים. סבתא נשארה במחנה בעיר וסבא נסע ברכבת לארץ ישראל כדי להשתחרר מהצבא ולארגן מקום מגורים. לאחר מספר שבועות סבתא הגיעה אף היא ברכבת ממצרים לצריפין.

תחילה חיו זמן קצר בת"א ובגבעת שמואל, ואחר כך באו והתיישבו בשדה יעקב שבעמק יזרעאל. הם היו עם שמואל פעוט בן שנתיים וסבתא טובה הייתה בהריון. לא עבר זמן רב ופרצה מלחמת העצמאות. סבא ראובן גויס לצבא וסבתא טובה נשארה בבית מטופלת בשני ילדים במצב כלכלי קשה מאוד, ועם משק חי שצריך היה לטפל בו. בנוסף לכך התארחו בביתם באופן קבוע עולים חדשים ובני משפחה שזה מקרוב באו לארץ.

מספר חודשים לאחר הגיעם לשדה יעקב עלתה לאה, האחות, וסבתא שידכה לה את רובי (אברהם חדשי) שגר במושב ועבד כנהג משאית. פרידה ומרדכי לוינגר נישאו ב- 1945 בסלובקיה. עם השתלטות הקומוניזם ב- 1949 עלו לארץ עם בנם יחיאל בן השנתיים והתיישבו אף הם בשדה יעקב.

החיים היו קשים. סבא ראובן נפצע פעמים רבות במשך השנים: פעם קיבל בעיטה מהפרה ושבר את ידו, פעם נתפס בבגדיו בקומביין, פעם אחרת נתפסו מכנסיו בטרקטור. שנה אחת קיבל זעזוע מוח ואושפז בבית חולים, שנה לאחר מכם בתאונה קשה עלה טרקטור על בטנו וחיסל את יכולתו לעבוד במשק. מצבו היה קשה ושוב אושפז בבית חולים, שסבתא טובה לא משה ממיטתו ומטפלת בו במסירות רבה. כשלא נמצאה עבודה מתאימה במושב החליטו לעזוב את המושב ולחפש את מזלם בבני ברק. סבא מצא עבודה מיד, ובמשך כ- 15 שנים עבד לצד סבתא במפעל טויילנד ליצור בובות. זמן קצר לאחר פרישתה של סבתא מהעבודה ויציאתה לגימלאות- חלתה ונפטרה. סבא ראובן האריך ימים אחריה אך בעצם "מת" יחד עם סבתא ואיבד עם מותה את כל שמחת החיים שהייתה בו.

הזוית האישית

התחברתי מאוד לסיפור והתרגשתי ממנו. זהו סיפור מאוד קשה אך יש בו גם דברים מאוד מרגשים וזה מעניין להבין איך ואיפה התחילו השורשים שלי.